בתוך המחברות

מילים לכתוב ו לא לכתוב מילים לחשוב או לא לחשוב מוזיקה של מסיבה אבל בטון יותר שקט אני מחקתי וכתבתי שוב כי אני חושבת שטעיתי אבל משכתי באף כי זו עונת מעבר ותמיד בעונות מעבר יש איזשהי התחדשות שגורמת לנזלת אני לא רוצה להסתכל אני רוצה לעצום עיניים ולכתוב לעצום עיינים ולהקשיב למה שנכתב ונאמר בראש שלי בקול של מישהו אחר איך אני שומעת את הקול שלי בקול של מישהו אחר אגס אכול אל תסתכלי עכברוש שמנסה לחפור בור באדמה ולא הצלחתי להפסיקאני מסתכלת הצדה אני לא מסתכלתאת לא חברה שלי יותר אז אל תגידי לי להתקרב כי ממני את תקבלי רק כתף קרה אל תבקשי ממני להתקרב כי בת זוגתך חזרה לטורקיה אל תסתכלי עליי ותחפשי אישורים אני נחמדה יותר לאנשים אחרים עכשיו והאמת שגם הושלם לי עם עצמי הוקל לי אני בשלום עם עצמי אפשר להמשיך הלאה איך עולים גבוה עכשיו אחרי שאנחנו בחתיכה אחת אני ואני בחתיכה אחת אנחנו ביחד בדרך כלל אומרים אני ועצמי אבל העצמי הזה הוא זר לי אני רק אני ואני זה כל מה שאנחנו תגידי שמת לב לפרטים היום מאיפה רקדת לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני מבזבזת את הזמן על לרקוד סתם ועכשיו אני שמה לב שכתבתי שאני שואלת את עצמי ותוהה מי זה העצמי הזר הזה שאליו אני פונה כדי שיענה לי על השאלות ועם העצמי הזה הוא שלוחה של כוח נשגב ולכן הוא לא ממש חלק ממני אבל הוא גם כן חלק ממני עוד מעט תהיה לי אהבה יהיו לי שני אנשים בחור ובחורה שאוהבים אותי והם לא אמא ואבא הם שתי ישויות על פני האדמה שלא תוכנתו לאהוב אותי מהרגע שנולדתי הם שני אנשים שלא הצלחתי להסתיר מהם את מה שאני באמת והם אוהבים אותי בגלל שאני מפלצת ולא למרות הם מקבלים כל פיסה בי ולא מפחדים היחידים שנותנים לי להתרפק בזרועותיהם בלי להרגיש שזמנם יקר להם ממני ואני מחכה להם בציפייה אני מבשלת ומנקה את הדירה בשבילם ותכף גם אציע את מיטתי ואוסיף עוד כרית כדי שנוכל לישון שלושתנו ביחד תכף תהיה לי אהבה וחיכיתי חודשים לרגע בו הם יגיעו ועכשיו השעות הספורות שנשארו ארוכות יותר מהכל שוב הסתכלתי תרדי שורה מתאים לרדת שורה עכשיו לא ארד שורה לא אכתוב כן אכתוב יש לי אפצ'י כי זו עונת מעבר כאמור עוד שיר מתחלף והפעם בביצוע אחר באלי לשיר מגרדת לי העין רזיתי ושמנתי ועכשיו כבר לא אכפת לי כי הושלם לי והוקל לי עם עצמי כאמור הדברים חוזרים על עצמם ויש בחור שישר סימנתי אותו ושמתי לב תוך כדי שאני מסמנת נורא מהר ובכולם אני מאמינה בכל לבי ללא כל התייחסות לאכזבות שנחלתי תת המודע שלי הוא כמו דג אין לו זיכרון ואני דווקא אוהבת את זה בעצמי אני תמיד אתן הכל ותמיד אתחדש ואתן שוב הכל לפעמים לא נשאר לי אוויר אבל הוא תמיד חוזר בהתנשפות מהירה ושיש אפשרויות שגרות כל כך גרוב אני משאירה אותן פתוחות ונהנת מקיומם ואני לא ברורה גם לעצמי זה בסדר אף פעם לא אהבתי סברס יש דברים שצריך לחשוף קדימה תכוונתי את עצמך במודע למקום בו הפצע פתוח תתדחפי את האצבע תעשי שיכאב רגע מצחיק בו ישבת עם אבא שלך על הבר ודיברתם שניכם על ניסיונכם הכואב עם חברויות ששוברות את הלב ולשניכם היה ניצוץ בעיניים של דמעות ואף אחד לא העלה בדעתו למה לכולם אנחנו נותנים את הלב שלנו מלבד זה לזה, אם אנחנו כל כך דומים למה אנחנו לא נשענים זה על זה. אנחנו חיים בעולמות מקבילים בטוחים שאין דרך לגשר על הפער כשבעצם יש בטוח יש ועל מה יש לוותר על האגו ברור כי מול אבא שלי יש לי אגו ולאבא שלי יש אגו מולי פעם אמרתי שאני שונאת אותו בעצם לא רק פעם הרבה פעמים אמרתי שאני שונאת אותו והרבה פעמים רציתי שהוא יהרוג אותי רציתי שהוא יעשה תאונה כשהוא נוסע מהר ביהירות של אני האלוהים של הכביש ואני אמות וזה יהיה על המצפון שלו, הייתי בת 12 או 13 אני חושבת. פעם הוא זרק עלי דיסק ופעם הוא סתם צחק עלי ולא לקח אותי ברצינות, לא פעם, הרבה פעמים. פעם הוא אמר שנמאס לו ממני וחשב שאני לא שומעת אבל שמעתי. לא הבנתי איך יכול להמאס לו אם אנחנו בכלל לא גרים באותו בית. אחרי גיל 20 התחלתי לראות את אבא שלי קצת יותר והתחלתי גם לסלוח לו ולהבין שהוא גם בן אדם וגם מפלצת בדיוק כמוני ושנאתי אותו פחות ואת עצמי קצת יותר כי אני אותו דבר בעצם ועכשיו באלי לעזור לו באלי להושיט לו יד וללמד אותו מה שאני כבר יודעת והוא עוד נלחם באלי להגיד לו אבא תוותר אבא אתה מפספס את העקרון באלי להגיד לו אבא. אולי עכשיו ארד שורה כי הכל שורה ארוכה מדי ויש אולי נקודה אחת ואני לא בטוחה אם יש פסיק הנה פסיק, והנה עוד אחד,