בתוך המחברות

אני כבר לא נכנסת מספיק פנימה מחשבות עוברות ולא פוגשות את הדף, המון דברים מכווצים וסוחטים אותי כמו חולצה רטובה ואני רק נותנת להם להתייבש.

דורי הוא תופעה חדשה בחיים שלי, מצד אחד דוחה אותי בהרגליו ובצורתו ומצד שני קוסם לי וכובשש אותי בדברים הקטנים שבעצם גדולים כי אף אחד עוד לא עשה אותם בשבילי. כמו שקמתי בבוקר וראיתי שהוא שטף לי את הכלים או שהבין שאני עצובה אז פינה את כל כולו כדי שתהיה לי תחושה שיש לאן ליפול, ואפילו אמר תרגישי חופשי ליפול אליי אני מאוד יציב ובא עם ריפוד מובנה. והוא טבעוני כמוני, עם אהבה אין סופית ליצורים החיים. ייתכן שאם הוא לא היה טבעוני הייתי מבטלת אותו מלכתחילה? איזה קל להפרד מגברים פתאום "מצטערת, אני לא יוצאת עם קרניבורים" כך מסתבר. לא יודעת למה אני ממשיכה לתת לו צ'אנסים. משהו בי מרגיש שהוא לא מספיק טוב בשבילי, אבל מאוד קשה לי לשחרר את הבן אדם הראשון שאני מאפשרת לעצמי ליפול אליו ללא אשמה, אולי רק קצת אשמה. אני יודעת שהוא רוצה שזה יצליח, אם כי לא בהכרח באופן אישי, מבחינתו לפי ההגדרה אני נחשבת למציאה והבטחון העצמי הנמוך שלו אומר לו שזה הכי טוב שיוכל למצוא. הוא לא מתעסק בשאלה האם אנחנו מתאימים זה לזה. חוץ מזה שהוא ילד, הילד בן 30. ונמאס לי כבר להתעסק עם ילדים שכבר לא ילדים, לא רוצה לגדל אותו, לא רוצה לתקן אותו, אבל השהות איתו גורמת לי  כן לרצות לתקן אותו. וזה צובע לי את האנרגיה בצבע כהה שאני לא רוצה בחיי זה לוקח יותר מדי ולא נותן מספיק בחזרה. אני חושבת שהוא מרגיש שאני לא נמשכת אליו, ולא נעים לי להודות בזה. רגע לפני שהוא נכנס נגעלתי פעם אחת. ממגע שערות החזה שלו בחזה שלי, מהבל הפה שלו, מהבטן הרוטטת, מהמצח המקריח. ואז הוא גמר כל כך מהר ולא נתן לי הזדמנות לגמור גם. הוא ניסה כל כך להעיר אותי וזה רק הוריד לי יותר, עזוב תן לישון. אי אפשר להגיד שאני לא נמשכת אליו כי הוא דוב מקריח במקום אחד ושעיר במקומות אחרים כי תומר היה כזה ואותו אהבתי בכל מעודי ואני מתגעגעת לאהוב ככה. כשמתנגנת לי המילה אהבה על השפתיים אני מתגעגעת אליה. הבטן שלי מתערבבת ובגרון יש רעידות שמקשות על הנשימה. ככה זה באמת מרגיש, נמאס לי לזייף. לשים בכוח מילים חמות כשאני שולחת הודעה, כי ככה אני מכירה, ככה אני פועלת. ממש ציפור של אהבה. אבל אני צריכה שזה יהיה אמיתי. אני רוצה לצעוק מאהבה אני רוצה להזיע מאהבה אני רוצה שהחלל הזה בבטן ייעלם. אני כמעט בוכה את זה, לא משנה כמה מלאים יהיו החיים שלי, כמה הסכמים עם אלוהים אעשה לגבי ניתוב הנתינה שלי, כל מהותי נזקקת לדבר אחד והוא לב למלא בכל מה שיש לי לתת.