בתוך המחברות

נתת לי מילים נתת לי קצב נתת לי משהו

העיר הזאת מלאה בך, בכל פינה אתה קיים

ולא רק בזכרונות שלנו יחד

היא מלאה בזכרון שלי מתגעגעת אליך

היא בעיקר מלאה בזיכרון שלי בלעדיך

העיר הזו גדושה בשירה, בפואטיקה מלנכולית

באהבה, בנוסטלגיה מעושנת, בפשטות.

וגם בשמחה, וגם בכובד

ירושלים שלי תמיד תהיי העיר שלי, את מיוחדת במינה ואת נושאת את עולמי

נדמה שאפילו החיות כאן יותר ערניות מבניו יורק

אני צופה בנמלים הצועדות, איך נעים לשבת לבד בתוך כל זה

-

אילו הייתי שיר של יהודה עמיחי

הייתי נכתבת בצורה של שמלה כחולה

מתעופפת, מתרופפת, נפרדת מבית חזי

הייתי קצרה מדי בשערי, חשופה מדי במבטי

הייתי נכתבת כאחת שמתבוננת

הייתי מי שמחפשת את עצמה באחרים

הייתי מי שנצפית מרחוק, לא נגישה למילה

הייתי נשארת מאחור בעודך נוסע להודו או לבאר שבע

הייתי נשארת מאחור בעודי עוזבת את עצמי

-

כאן בירושלים המבטים הם בעברית

הם קרובים יותר, הם נוגעים יותר

כאן בבית הקפה לפני חמש שנים ישבתי וכתבתי את אחד הדפים הראשונים

כאן לא הכרתי אותך עדיין

כאן נשארתי ערה כמי שאין לה בית

כאן הייתי חיילת

כאן התאהבתי כמעט בכל דבר וגם בך

כאן אי אפשר לברוח, בכל פינה טמון רמז, מראה, ניחוח, תחושה, תנועה, הכל אתה הכל בלעדיך.

"בני אדם הם היחידים ששמבקשים למצוא את עצמם"

אבל לי לא אכפת אם אתה רוצה להיות זה שמוצא אותי

לא אכפת לי להאבד אם אתה רוצה לספור עד עשר

אתחבא במקום שאתה מכיר, אתה יודע איפה לחפש אותי.