בתוך המחברות

(יש לי זכרונות שמרוב שזכרתי אותם הם כבר לא התרחשו)

(אולי החכמה היא להתבונן בשפע אך לחיות בפשטות)

(אני נראית בדיוק כפי שהם רוצים שאראה כשאני עוברת לידם ברחוב כמעט מופתעת שהפעם לא אמרו לי כלום, דווקא כשלבשתי ג'ינס קצר צמוד וחולצת בטן לבנה. כשאני בטריינינג ענק וטי שירט מלוכלך מזיעה ועם קסדה הם דווקא כן אומרים, כמו מוכיחים לי שהם לא זקוקים לי שאחשוף, יש להם דימיון מספיק מפותח.)

(רגע של שקיפות, אין לי חשק בסקס. יש לי חשק באהבה במגע ברוך במבט בהחזקה בשיחה)

(ישראל

כמה רגש יש במדינה הזו. הרגש הוא כולו שירה של יהודה עמיחי עם לחן של דני סנדרסון)

(תזכרי שזה רק הראש עושה מניפולציה והגוף חלש ונכנע)

(עיניי ממשיכות להפער ולפשוט את עורי עד שכולי נהית עין אחת גדולה ועדינה ופתוחה לרווחה, ערנית אך רגישה. לא מצליחה להכנע לתחושה, כל חישה היא כאב)

כשאני עוצמת עיניים אני רואה אותך מאוהב

אני רואה אותך מביט עם המבט הזה

אני זוכרת בדיוק איך זה מריח ומרגיש על העור

אני רואה אותך מתקרב ומחייך

אני רואה אותך מזדקר

אני שומעת אותך מספר בדיחה מפלרטטת

אני מרגישה אותך מחבק

היא יפה

היא נעימה

היא לא לוקחת אותך ברצינות

היא גורמת לך להרגיש חוסר בטחון מחד

וסמכותיות מאידך

אתה מתחתן איתה עכשיו

ככל שאתה יותר מתחתן

כך אתה יותר מתמסמס

חומק לי מבין אצבעותיי

לא נתת לי מספיק זמן להאמין

אני רציתי להאמין שלרגש יש כוח נבואי

שאם ארגיש מספיק חזק אתה תרגיש את זה גם

שלא יתכן להרגיש כל כך חזק מבלי שתרגיש את זה גם!

שארגיש כל כך חזק עד כדי שתשמע אותי

עד כדי שתקנה כרטיס טיסה ותגיע אליי

עד כדי שתיפול לרגליי

עד כדי שלא תתחתן.

עד כדי שלא תתמתן

עד כדי שלא תשתפן

עד כדי שתסתכן

מבחוץ אני מלאה קוצים ומבפנים עוד ועוד קוצים

ואתה ידעת איך לקלף אותי ולמצוץ את הגרעין שלי

אתה הכרת את השיטה שלי

אתה בכלל המצאת את השיטה שלי

אתה השיטה שלי

אתה השיט שלי

אתה שיט

איך לא העזת לכתוב לי (איך העזתי לכתוב לך)

איך בכיתי שנסעת איך בכיתי כשאני נסעתי (איך אתה שתקת כשנסענו)

איך נסעת גם כשנשארת (איך נשארתי גם כשנסעתי)

איך נדלקת גם כשכיבית (איך נדלקתי גם כשמיצית)

איך אני ממשיכה מכאן

לכתוב ולחיות

לחיות כמו שכתוב

לאהוב כמו שאומרים

לדרוש כמו שצריכים

לשתוק כמו שמצפים