"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

כמה אכזרי הוא אותו הרגש

כמה קטן ורגיש הוא אותו הגוף

וכמה יפה יכולים שניהם לדור יחד תחת אותה קורת גג

כולנו, כל אחד מאיתנו

כלוא באותו כלוב

אותו גוף עם פרופורציות קצת שונות

וכמה שנאה אנו יכולים לחוש אחד כלפי השני

זה אש שמתלקחת

ואנחנו כמו טפילים נדבקים אליה בתקווה שתעזור לנו לגבור על הייאוש

כי אולי, אם נדרוך האחד על השני חזק יותר

נקרא להוא גזען

להוא אנטישמי

ולשלישי בור

נצדיק את דעותינו יותר, וככה מטרתינו בעולם העגול והקריר הזה

תראה הגיונית.

כמה אני שונאת את אותה שנאה...

כמה הייתי שמחה לקום לבוקר של אהבה

להיות מוקפת גם אם דעותי שונות

מה תורמת לי אותה שנאה שמתלקחת בנקל?

בסופו של יום זה כמו שוקולד... הוא מתוק וטעים

אבל התוצאה שלו לגוף היא הרסנית...

ככה אותה שנאה שאנו רודפים אחריה יום יום...

היא מתוקה לעיתים, מביאה אותך למקום של כוח

אבל היא הדבר ההרסני ביותר בעולם

היא יוצרת המלחמות

יוצרת הדאגות

יוצרת הלאום

יוצרת הפחד....

הלוואי והייתי יכולה להוציא מתוכי את אותו רגש,

שכבר מרגיש בנוח בגופי הקטן...

כמה הייתי שמחה להגביר את אותו רגש מסתורי האהבה..

כמה הייתי שמחה לגבור על אותה מילה מוזרה, שנאה...

כמה אני רוצה לאהוב..

כמה אני רוצה להרגיש אהובה...

אולי ככה אני ארגיש פחות אבודה ובודדה.