"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

שקט.

שנינו הולכים ביחד בשביל, אני מלווה אותו לטרמפיאדה. 

השיחה מתפתחת לאט,

נושאים כבדים בזמן קצר:

מה עם החברה שלך? 

חראגיל, אוהב וסובל בו זמנית. רבים ואוהבים וקשורים יותר מדי אחד בשני.

מה איתך? עם מי את יוצאת עכשיו?

לא יוצאת, לא כרגע... לא טורחת לחפש אפילו, לא רוצה להכנע ללחץ.

משתתקת.

מה קרה? למה השתתקת?!? 

סתם, זה רגיל אצלי כשאני שוקעת במחשבות באמצע משפט, יונתן קורא לזה ברקסים.

את עדיין בקשר איתו? עדין?

כן... עדיין..

את טיפוס מיוחד את... את לעולם לא תמצאי מישהו בשיטה הסטנדרטית של דייטים..

את צריכה הרבה יותר מזה...

אבל את גם חייבת לשחרר את העבר...

מה הכוונה? את מה לשחרר? את יונתן? 

לא, לאו דווקא, מעבר לזה, ואולי בכלל לא קשור.

אז את מה? תגיד! 

את תעלבי.. עדיף שאני אשתוק...

שנינו ממשיכים ללכת, 

האוויר חמים, אבל אני מתחילה להרגיש את הקור שנכנס לי ללב תמיד ברגע שאני שומעת

אמירה תמוהה שמלחיצה אותי.

הוא עולה על הטרמפ, משאיר אותי עם השאלות לא פתורות.

מנסה לעכל את הנאמר, לפצח ולהבין

ויודעת שעד הפגישה המקרית הבאה, פנים מול פנים

אני כנראה לא באמת אבין.

מה זה לשחרר את העבר לדעתי?

לשחרר את העבר זה לשחרר את מי שהייתי, לשחרר את מה שאני

אולי גם לאבד קצת מעצמי..

אבל אולי לפתוח פתח לחיים  חדשים 

לתת לבני אדם להכנס לי ללב..

גם אם הם לא הוכיחו את עצמם עדיין..

לשחרר...

פשוט לשחרר!