"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

את הקטע הזה אני רוצה לפתוח בסיפור.

פעם אחת היה זוג שיצא לטיול בחו"ל. במהלך הטיול נפגשו עם זוג אחר ויצא שהעבירו איתם את כל הזמן.

לאחר כמה ימים הסתיים הטיול והזוגות נפרדו כל אחד לדרכם. 

במהלך הנסיעה, הזוג הראשון החל מדבר על הזוג השני. 

"איזה זוג אגואיסט, הבעל ראה שאני נוהג כל הזמן ובכלל לא הציע להחליף אותי, והאשה כל הזמן רק תלונות יש לה, איזה זוג מעצבנים.."

כמה דקות לאחר השיחה הפלאפון מצלצל על הקו הזוג השני.

הלו? הלו? אין קול ואין עונה, כנראה שלזוג השני נלחץ הפלאפון וכך יצא שבטעות התקשרו לזוג הראשון.

הזוג הראשון ניסה לקרוא לזוג השני אך הם היו באמצע שיחה ולא שמו לב שהפלאפון התקשר.

השיחה של הזוג השני הלכה ככה

"ראית איזה זוג נפלא? הם כנראה ראו שאני צולע ושיש לי בעיות בברך אחרי הניתוח, הגבר נהג כל הזמן ואפילו פעם אחת לא הציע שנתחלף, ואת? כל מה שבקשת הם עשו ובחיוך גדול, איזה כיף היה להעביר את הטיול עם כזה זוג נהדר"

כמובן שהזוג הראשון שמע את השיחה והרגיש רע מאוד והבין כמה טעה.

אז למה בעצם סיפרתי את הסיפור הזה?

כי בפוסט הקודם, דיברתי על כמה לא אכפת לאנשים ממני.. על כמה הם כל כך אכזבו אותי. 

אז נכון שלא כמו בסיפור, לא הכל מושלם ויש אנשים שבאמת פחות אכפת להם.

אבל מהצד השני אני צריכה לבקש סליחה

דבר ראשון, סליחה לך... אתה לא מבין כמה אני מרגישה אדם שפל וקטן...

צעקתי עלייך, אמרתי לך שנפגעתי, אמרתי לך מילים קשות הבאתי אותך לסף בכי וכל זה...

כל זה כשאתה בדרך אלי בהפתעה רק כדי לשמח אותי. כשראיתי אותך... הרגשתי רצון עז לקבור את עצמי ומהצד השני רצון לקפוץ עלייך ולחבק אותך חיבוק כזה שלא חיבקתי בחיים. אתה האדם שהיה הכי חשוב לי שיבוא ואתה בשקט שלך שימחת אותי בטירוף... אין שום דבר שיוכל לכפר על מה שקרה היום.. זה המקרה הכי מלמד שקרה לי בחיים, אם הייתי יכולה הייתי נשכבת על הרצפה בתחינה שתסלח לי.. אבל אתה? "רציתי לשמח אותך והצלחתי זה מספיק לי" לא היו לי מילים לתאר את עוצמת ההתרגשות והכבוד שרכשתי לך באותן שניות

ואתה יודע משהו? בשיחה הקצרה שדיברנו בזמן שניקיתי את הלכלוך, הכי שמחתי לראות אותך מאושר, לדעת שטוב לך.. זה עשה לי טוב לדעת שהצלחת להגיע למקום הזה בחיים לראות אותך מתרגש מהדרך החדשה שלך... זה היה רגע מאושר!! כמעט יכלתי לדמיין אותך מקפץ משמחה רק מהמחשבה עליה וזה עשה לי טוב. באמת שזה עשה לי טוב, הצלחתי סופסוף להתרגש, סופסוף לדמיין, סופסוף להרגיש טוב.

ועכשיו אני מוכנה, מוכנה לפגוש, מוכנה להכיל...

ואחים שלי? אתמול דיברתי עם אח אחד, בהמלצת תגובה פה בבלוג.. אמרתי לו כמה כואב לי שהם לא באים, כמה זה פוגע בי

והם באו, ביחד עם הילדים... 

ואח אחר שדיברתי איתו הגיע בסוף האירוע רק כדי להראות שאכפת. 

וחברה אחרת, באה.. "בשביל מה יש חברים אם לא לרגעים כאלה?" ובעלה? חזר ממילואים ושמע על האירוע ושאל אם הוא גם יכול לבוא כי הוא מת להיות שם.

והם באו והיו איתי לאורך כל הערב, כי ההורים שלי לא יכלו להיות לאורך כל הזמן

הם היו שם איתי כדי שאני לא אהיה לבד... הם ריגשו אותי כל כך.. ואני כל כך אוהבת את הזוג הזה...

כל האירועים האלה חיממו לי את הלב, משהו שם נפתח כל כך הייתי צריכה את החום הזה מאנשים

כל כך הייתי צריכה את ההרגשה המחבקת הזאת

ולמרות שעדיין אנשים התנהגו כמו נבלות ולא באו או אמרו דברים שפגעו מאוד.

באמת לא היה אכפת לי, כי היו שם אנשים שחשובים לי באמת, אנשים שריגשו אותי, שהכילו אותי, שנתנו חיבוק עם מילים

קבוצה קטנה עם משמעות אדירה בשבילי

כמה חיבוקים רציתי לתת לכל אחד מהם למחוץ ולא לעזוב

אז זהו, לפעמים בתוך חושך יש גם אנשים טובים פה ושם, ולפעמים אני צריכה להיות פחות בקורתית או רגישה

אז זהו סיימתי את התואר, תחושת החופש מתחילה לחדור לגוף

השיר הזה שאני שמה כאן, זה שיר שידיד מאוד טוב שלח בהודעה כדי לאחל בהצלחה. השיר הזה  מתאר את חווית הלימודים שלי בצורה הכי טובה שיכולה להיות

ובתחושת התרגשות זו, אני אאחל לילה טוב ואולי קצת יותר אופטימי