"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

הייתי כל כך מופתעת מהתגובה שלי..

מתי אני אצליח להפטר מהילדה המפוחדת והמבוהלת שבי?

או לפחות להצליח ללמד אותה שקיימים אנשים טובים בעולם.

לא משנה כמה אני חושבת שהעבר מאחורי, ששום דבר לא יחזיר אותי אחורה שהתחשלתי והתבגרתי,

משפט אחד, שנאמר בתמימות ותוך כדי שיחה צינית, למרות שאני יודעת שהוא לא נאמר ברצינות ושאותו אדם לא באמת יעשה את זה

מכניס אותי לכוננות מלחמה, אני מתגלגלת כמו קיפוד פצוע שולפת את הקוצים ומנסה לברוח.

לברוח מאותם זכרונות ילדות נשכחת, מאותו סיכוי קלוש שגם אדם טוב יכול לפגוע. 

ושוב מנסה לברוח מהסיבה שבגללה הפסקתי לסמוך על אנשים והעובדה שבגללה למדתי חיי בדידות מה הם.

"אם מישהו, אמרה המורה גברת בלנט, בחדר הכיתה 'מישהו' ועיניה הביטו בחומרה לאורך טורי השולחנות המלאים ילדים וילדות, יתגרה, יקניט או ילעג לקיזי לובל, יהיה עליו לתת את הדין בפני.

28 זוגות עיניים החזירו לגברת בלנט מבטים רכים ותמימים, 'כאילו היה עולה בדעתנו לעשות זאת' דומה היו כאומרים. הזוג ה-29 זה של קיזי השפיל מבט על שלחנה, היא חשה בערה מוזרה באזניה[...] הם יעשו זאת; קיזי הקטנה והדוממת ידעה זאת.

[...] 'מה דעתך' שאלה העלמה ברוק את אדמירל טויס, 'להרשות לקיזי, להזמין באחת השבתות את הילדות מן הכיתה לתה בביתך?'

'אותן הילדות?!' האדמירל נרתע. 'אותן הילדות בין השאר,

[...] אפשר היה לשכנע את אדמירל טויס אך לא את פיטרס ונט. לא את קיזי!. 

'הן רק ילדות קטנות התחננה העלמה ברוק' 'ילדות קטנות? מפלצות קטנות!. ארבע עשרה נגד אחת. [...] לא אדמירל סר אמר נט 

בעוד קיזי בשעה שההצעה הושמעה באזניה אמרה: 'אולי אני אזמין את הבנים.'

'אבל זה לא הבנים, זה הבנות שזקוקות.. החלה העלמה ברוק לומר. אבל אז אצטרך להזמין גם את פרו'.. נשפה קיזי מבעד לנחיריה.

[...] קיזי אינך מבינה, עלייך לעשות את הצעד הראשון מכיוון שאת זאת שנפגעת'. 'אני אשאר פגועה' 

העלמה ברוק וויתרה על הרעיון והבדידות נמשכה. צדפה קשה הקיפה את קיזי ואיש לא יכול היה לנפצה." (קיזי הילדה הצועניה רומר גודן)