כמה בנאדם יכול להיות עם עצמו? להעסיק את עצמו, לדבר לעצמו ולנסות להסיט את המחשבות הרעות שתוקפות.
כל לילה נהפך ליותר קשה מהקודם
היום נרדמתי לשלוש שעות וזה היה כ"כ כיף.. כ"כ התגעגעתי לתחושה הזאת של להתעורר ולדעת שמאחוריך כמה שעות בלי מחשבות ודאגות רק חושך.
מה גם שהשינה הזאת לא לוותה בחלומות רעים.
נמאס לי כבר לענות לאנשים ששואלים אותי "למה אני לא הולכת לישון?"
אם הייתי יכולה הייתי הולכת לישון עכשיו נצח.
אז מה אני עושה הלילה.
כרגע אני לא מפסיקה לבכות.
תקף אותי געגוע מטורף אליו. בא לי לדבר איתו, אני כ"כ מתגעגעת לשיחות שלנו כשעוד הכל היה חופשי ומשוחרר, כמו פעם. הלוואי והוא היה מתקשר אלי עכשיו. וזה לא הולך לקרות. אווווף
פעם הייתי מרגישה בנוח להתקשר היום כבר לא.
חרא! בא לי לקלל את העולם. בא לי לרחם על עצמי.
היום ההורים שלי נזכרו לשאול אותי למה לא סיפרתי אף פעם מה עובר עלי מחוץ לבית כשהייתי ילדה. וואו טוב שנזכרתם לשאול "בזמן" ולא 15 שנה מאוחר מדי.
מה גם היום סופית נודע לי שנשארתי הרווקה היחידה מבין כל החברות, הידד שברתי את כל הסטיגמות של הבחורה הדתייה הטיפוסית. ולא רק שהחברה הדתית שואלת מה קורה, גם החברה החילונים מהכיתה התחילו לשאול שאלות.
הקושי הכי גדול, זה לרצות לדבר והידיעה שאין עם מי באמת וגם אף אחד לא מבין
בא לי לקלל עכשיו ולקלל ולקלל אבל אין לי כח לכלום חוץ מלבכות בלי הפסקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
tooxy