"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

ושוב אותן שאלות חוזרות השבוע

"וואי! איך רזית ככה?? מה את עושה, אני גם רוצה את השיטה הזאת.."

אני? אני לא עושה כלום, אבל תודה- כנראה הלחץ של המבחנים

"אני לא יודעת מה את עושה, את בטוח עושה משהו אבל בכל מקרה תמשיכי לעשות את זה"

כ"כ מצחיק שאנשים אומרים דברים ואפילו לא יודעים מה עומד מאחוריהם.

ואיך השיחה הזאת מתנהלת בראש שלי:

"וואי איך רזית ככה?!?! אני גם רוצה את השיטה הזאת!

אוקי, אז ככה השיטה הולכת: קחי קצת דיכאון, מחשבות זוועה ובדידות- תוסיפי לזה הרס של הקיבה שלך בגלל כמות הלחץ

חוסר יכולת להכניס כל סוג של אוכל, או במקרה הטוב להכניס ואז הוא כבר יצא לבד, בהצלחה :)

"לא יאומן מה שאת עושה אבל תמשיכי לעשות את זה..."

תודה, אני אשתדל להוסיף קצת יותר בכי ליותר תוצאות.

אני לא אדם רזה, גם לא שמן מאוד, אפשר לקרוא לזה ממוצעת עם טיפה תוספות חחח

ואני מעדיפה להשאר ככה ולא לרזות כל עוד זה בדרך הזאת

מעדיפה לחייך ולצחוק, לא לפחד להכניס אוכל לפה כי אחרי זה הוא פשוט יצא (למרות שאני לא רוצה שהוא יצא) לעזעזל אני אוהבת לאכול!!

מיום שישי אני כבר מצליחה לאכול קצת יותר נורמאלי... סופסוף!!! נקווה שזה ישמר ככה :) 

וגם למרות שלפני שבועים ותחילת שבוע שעבר הגיעו רגעי השיא בתקופה החרא הזאת

כבר כמה ימים שטוב לי ואני ממש מקווה שימשיך ככה. למרות שקרו כמה דברים שממש יכלו לגרום לי שוב להתבאס, עדיין אני מרגישה טוב.

בא לי להרגיש ככה הרבה יותר, להצליח לגרום לעצמי לא להתבאס אפילו לחייך.

השבוע אני עוברת דירה לאח שלי, לא יודעת לכמה זמן, כנראה עד שישבר לי (אני נותנת לעצמי בגג שבוע חחח אבל נחייה ונראה)

יש לי בעיה, שאני מסוגלת להיות בחברת אנשים עד גבול מסויים ואז אני צריכה את הפרטיות שלי ואת השקט שלי.

אצלו אני כנראה אשן בסלון ואטפל רוב הזמן בתינוקות אז לא בדיוק תהיה לי את הפינה השקטה הזאת, אבל בא לי להחזיק שם קצת יותר זמן ממה שאני מצפה.

זהו אז אני במצברוח קצת אופטימי עכשיו

ואפילו בא לי לעשות משהו כיף, הבעיה היא שאמצע הלילה חחח