"הדרך נראית לי...
מי אמר שהדרך נראית לי?
- הדרך בקבוקה ומבולקקה עד טיפת נשימתי האחרונה.
- לילה לילה פורשת הדרך שק עבה של דומייה אורבת
- לעיקבותי המתנודדים על עקבי העצב הסבוא.
- לא, הדרך אינה נראית לי, כי מעולם אינה חוזרת על עצמה
- הלוך ושוב, ולעולם חוזרת היא רק אל עצמי –
- כדרך היין על בית הבליעה, אל רחוב העצב החד סטרי."
- (אלכסנדר פן "רחוב העצב החד סטרי)
עברתי לאח שלי,
דבר ראשון הפתעה ראשונה הם הרחיבו את הבית, אז יש לי פה חדר :)
הם מצפים שאני אשאר פה כמה חודשים, אני מהמרת על שבוע בגג שבועיים, אני כבר מרגישה את הלחץ הזה בחזה שצועק לברוח.
גם שכחתי כ"כ הרבה דברים שאני צריכה לעשות ופתאום זה התחיל להלחיץ אותי להיות רחוקה ובלי שליטה על הלוח זמנים שלי.
אני כ"כ גרועה בלהיות בחברת אנשים, אני כל הזמן כמו קפיץ, לא מצליחה להשתחרר, אבל מזל שלפחות יש חדר וטיפה אופציה לבריחה, כי בלי זה יומיים לא הייתי שורדת פה והם באמת צריכים את העזרה.
בינתיים הספיקו להכניס אותי לסדר יום, התינוקות אוכלים כל שלוש שעות וההאכלה מתחלקת ביני לבין אח שלי, ככה שהולכים להיות לי מלא לילות משעממים תופת, בין ההאכלה להאכלה, מוזמנים לדבר :)
עכשיו אני יושבת כאן בחדר ורק מחכה שאח שלי יקרא לי להאכיל את התינוקת. נראה לי אני אתן להם שמות חלופיים כאן אז לבן נקר א' ולבת נקרא ב.. (וואוו אני יצירתית ;) )
בכל מקרה היום חבר שלי לשעבר (אם יש לכם מילה תחלופית לאקס אני אשמח) התקשר אלי ואמר לי שחברה שלו רוצה שאני אטוס איתה לחו"ל, לא חושבת שהייתה לי שיחה יותר הזויה מזו אי פעם.
אני אפילו לא רוצה לדמיין איך היא הגיעה לרצון הזה
אבל הבטחתי לשקול את ההצעה ברצינות.
אני לא מכירה אותה, גם אף פעם לא דיברתי איתה, היא נשמעת לי אדם ממש מקסים וחמוד, אבל מפה עד לטוס איתה יש מרחק גדול.
אומנם אני לא הטיפוס של האקסית המאיימת שמנסה לחטוף לך את הבחור, הרי הרבה בזכותי הם עדיין ביחד בכלל- יש בהם משהו פשוט מתאים (לא הרבה פעמים נתקלים בשני אנשים שאתה פשוט מרגיש שצריכים להיות ביחד ואני אומרת להם את זה הרבה) אבל אני לא מכירה אותך איך פתאום נהפכנו לחברות? ואולי אני צריכה לקבל את ההצעה ולהפסיק להיות כזאת מחושבת פשוט לזרום עם החיים?
קיצור אני סתם מנסה להבין מה זאת ההצעה המוזרה וההזויה הזאת
למרות היותי אישה, אף פעם לא באמת הבנתי נשים או הסתדרתי איתן...
בינתיים אני יושבת פה ובוהה בקיר, החיים הטובים