"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

ושוב מדורה, רק הפעם של אח שלי.

אחיינית שלי גוררת אותי וכיסא פלסטיק קטן, החוצה בצעקות שמחה.

ועכשיו ריח המדורה נדבק גם אלי, אומנם זאת לא המדורה הקסומה מאתמול.

אבל השקט שהיה שם עשה לי טוב.

פיתות שרופות ונקניקיות, אני יושבת בוהה בלהבות 

עד שהם קטנות ונכבות, שורפות בדרך מרשמלו אחרון שתלוי על שיפוד.

יש משהו מיוחד בלגדל ילדים באווירת חופש כזאת, אבל אני עדיין מרגישה כאן כלואה.

אתמול בלילה בזמן שהאכלתי את א' עלתה לי בראש המחשבה 

שמצחיק שתינוקות כ"כ סומכים עלינו- בטוחים שניתן להם אוכל שתיה ובטחון.

והם מתמסרים אלינו לחלוטין, נותנים את חייהם בידינו.

כשבעצם הדבר היחיד שהם לא יודעים 

זה שכל אדם מבוגר הוא כ"כ אומלל בתוך העולם הגדול הזה.

והוא בעצמו צריך מישהו לסמוך עליו ולתת לו בטחון...

ככה שבעצם, כנראה הם התינוקות הקטנים האלה, הרבה יותר שפויים ואמיתיים מכל מבוגר אחר.