"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

קריקטורה,

ככה אני רואה את העולם.

סיטואציות פשוטות, עצובות ושמחות- הכל מצטייר לי אוטומטית בראש כציור מצחיק וקריקטוריסטי.

במפגש עם אנשים, אני מייד חושבת איך הייתי יכולה לצייר אותם.

אני כ"כ אוהבת את זה, אני אוהבת לזהות את הפרטים שיעלו חיוך

ואני הכי אוהבת שאני באמת מצליחה להעלות את הדמיון על הדף, להגיש קריקטורה לבנאדם ולראות איך היום שלו הופך להיות טוב יותר.

אוטומטית גם היום שלי הופך להיות הרבה יותר שמח.

אני לא תמיד מציעה לצייר אנשים, אבל לפעמים מבקשת וכשמסכימים זה נותן לי אתגר כל פעם מחדש.

אני לא מחפשת הגזמות, לא מחפשת להעליב- מחפשת את המציאות בצורה ציורית וקלילה יותר.

להראות צד אחר של החיים האלה, ככה אני חייה וככה אני עוברת הרבה מאוד קשיים.

והיום בפעם האלף שאלו אותי את אותה השאלה:

"למה את לא מנצלת את הכשרון הז ועובדת בזה?? למה את ממשיכה לעשות את מה שאת לא אוהבת כשיש לך את הדבר הזה בידיים?"

למה? כי למרות הכל ולמרות האהבה, איפשהו הביטחון העצמי הנמוך שלי מנצח אותי בזה.

אני לא חושבת שאני טובה מספיק כדי לעבוד בזה, אני נורא איטית, נורא עקומה, זה לא תמיד יוצא דומה 

אני גם מאוד רוצה שיאהבו ואני מאוד ביקורתית כלפי עצמי.

כשאני עושה את זה כתחביב, אני לא חייבת לאף אחד כלום, אני עושה את זה מאהבה אמיתית וככה אם התוצאה לא טובה בכלל אני לא חייבת להראות אותה.

גם כשהתוצאה טובה, אני תמיד אחשוב שלא, אבל אהיה מאושרת כשאני אראה את האדם שציירתי מחייך.

לפה אני לא אעלה קריקטורה שציירתי, כי זה אנשים פרטיים שאני לא אחשוף אבל,

לפעמים אני עוברת וקוראת פה בלוגים של אנשים, קוראת על בעיות צרות ושמחות, יש פעמים שבא לי לקחת את כל האירועים הכתובים האלה, לשבת מול התמונה של אותו בנאדם ולצייר אותו בתוך אותן סיטואציות כקריקטורה. 

להראות שאולי, יש אופציה קצת אחרת להסתכל על המציאות העגומה הזאת.

כי בעצם, כל העולם קריקטורה, ואנחנו דמויות מתוך קומיקס. והכל בציור נראה יפה וטוב יותר.

הלוואי והייתי יכולה לצייר את כל העולם בקריקטורה.