"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

לכתוב,

לכתוב על שנה שעברה, על שנה שבפתח.

שוב אותה חשיבה מתמדת על עבר ועתיד, בלי שום מחשבה על הרגע.

מה הספקתי, איך לא תיקנתי?-מה אשנה והאם אשתנה?!

הכל מתערבב, הכל מתפספס והזמן חולף.

אני נשארת תקועה בלי שום תזוזה, עם התחושה הכואבת הזאת בלב.

אבל כשלרגע אני עוצרת וחושבת,אולי בעצם זאת המטרה של ראש השנה ויום כיפור?

ראש השנה, זה הזמן לעצור- כמו יוגה ומדיטציה לחשוב באמת על העכשיו, על מה אני רוצה לעשות לחוות כל נשימה, כל תזוזה.

ויום כיפור זה הזמן של קבלת ההחלטות האמיתיות אחרי המחשבה האמיתית, אחרי שלקחתי קצת אוויר לנשימה.

כמו סטודנט שמסיים לימודים ובפעם הראשונה לוקח אוויר וחושב מה יעשה.

כמוני בתקופה האחרונה...

בחיים שלנו אנחנו אבודים בזמן, כמעט בלי רגע של מחשבה אמיתית, רצים אחרי השעון, אחרי השגרה, עבודה פרנסה,דכאון ושמחה.

הכל נורא מבלבל ולפעמים גם מכאיב.

ואז מגיע חג אחד, שגם אם אני לא מתחברת לכל הדברים בו, הוא מכריח אותי לעצור ולחוות את הרגע, את השנייה הנוכחית,

סוף סוף להתעמת קצת עם עצמי בלי לברוח למוכר שבעבר ולתקוות ההצלחה בעתיד, נטו הרגע, השניה הזאת.

ואז עשרת ימי תשובה, בהם שוב חושבים על העבר והעתיד, מקבלים החלטות אחרונות.

וכשמגיע יום כיפור ההחלטות נסגרות, העבר נשאר שם והעתיד נפרש מולי עם ההחלטות שקיבלתי והכל אמור להיות מסודר קצת יותר, אבל איכשהו כל שנה אני מפספסת את זה.

הלוואי, 

הלוואי ואצליח לחוות את החג בצורה הזאת

הלוואי ואני אצליח לחשוב על הרגע, לא רק בחג, אלא במשך שנה שלמה.

הלוואי ואני אצליח לשנות ולהשתנות.

השנה אני מאחלת לעצמי בעיקר לשמוח ולשמח, לא לקחת את כולם כ"כ ללב

שהכאב הממושך יפסק ואני אצליח לראות את הטוב שסובב אותי.

שתהיה לכולכם

שנה טובה, מלאת שמחה וחיים של הרגע הזה.

שתחוו את הטוב שבכם ותוציאו אותו החוצה.

תודה לכל מי שעבר דרך הבלוג הזה במשך השנה האחרונה

ותודה עיקרית לאלו שתמכו, דיברו ועזרו.