"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

יש רגע שהכל משתנה בו.

אתה לוקח את הנשימה הראשונה שלך, נותן צרחה 

ומחכה לדבר היחיד שכנראה תחכה לו עוד הרבה בחיים, חיבוק. 

עוברות השנים ואתה מגלה מה אלו בעצם החיים.

אתה מגלה את הקשיים, את השמחות, את ההצלחות והכשלונות.

ובכל שנה מגיע יום אחד שמזכיר לך את אותה צרחה ראשונה, את אותה נשימה.

היום בו נולדת.

אף פעם לא אהבתי את היום הזה.

תמיד איכשהו אתה מצפה למשהו, שלא באמת מגיע. 

לאותו חיבוק ישן שציפית לו ביום הראשון, אבל כל שנה הוא לא מגיע, לא באמת.

אני עדיין מחכה לו...

ביום הזה מתחדדת אצלי התחושה של החוסר שייכות לעולם, השוני שלי 

והעובדה שעדיין בגיל שלי לא מצאתי את המקום האמיתי והטוב שלי

החוסר הצלחה זועק אלי מכל כיוון.

בתכלס, אני חוגגת את התאריך העברי שלי, שהוא תאריך מדכא בפני עצמו.

אבל אם נגיד את האמת, אני לא חוגגת.

אני לא אוהבת את החגיגות, פשוט לא אוהבת.

לא מרגישה צורך לחגוג את היום הזה.

ביום הזה מעדיפה להיות עם עצמי, במיטה.

אבל יש דבר אחד שכן משמח אותי

אני אוהבת ברכות

אני אוהבת ששולחים לי הודעות

אני אוהבת שאנשים זוכרים

והכי שזוכרים את התאריך העברי, כי אז הפייסבוק לא מזכיר.

מספיקה לי הודעה 

עם המילה מזל טוב 

כדי שאני אחייך. 

מאחלת לעצמי שאולי בשנה הבאה 

אני אגיע ליומולדת עם חיוך גדול על השפתיים

כי אולי סופסוף אצליח לצאת מהבור שלי ולשנות באמת.

מרימה כוס לשנת חיוכים ושמחה :)