"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

"בשביל שום דבר, הקוצים הם סתם רשעות מצד הפרחים, זה הכל!"

(הנסיך הקטן עמ" 23)

היא יושבת על קצה הכוכב.

מנדנדת רגליים בין הארץ לשמיים.

מחזיקה עט ונייר.

על הנייר היא מציירת מליון תסכולים, בצורת כוכבים...

אבל את המילים היא כותבת על קירות ליבה.

כל מילה מכסה שריטה, כל אות משמשת כיוד.

היא רגילה להסתיר, היא רגילה לכסות.

ופתאום חלק מהלב נתלש וחושף את המילים הכתובות. 

את אותן הרגשות ואת כל אותן הרצונות.

את הכאב והבדידות, את הקירות והפתיחות.

כאן היא יכולה למלא את השמים באותן דמעות, 

 של רגש שיוצא בצורת נוזל...

ואולי מזל שהיא נסעה למסע..

אותו מסע אי שם לכוכבים. 

כי לשם, לשם אנשים לא מגיעים.