"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

"כאשר אנשים אינם יכולים לשנות את הדברים הם משנים את המילים."

(ז'אן ז'ורס)

אני מחכה לאחותי בחדר המתנה מלא באנשים. אני מוצאת את עצמי,יושבת ובוהה בחלל האוויר. בשלב מסויים אני מתחילה לחקור את האנשים סביבי, עד שהמבט שלי נוחת על נערה שיושבת בקצה החדר.  היא מחזיקה פלאפון בידיים וכותבת בו משהו במרץ,כל כמה דקות היא עוצרת ובוהה בחלל האוויר כמישהי שמריצה מחשבות. המבט הזה שלה, מוכר לי מרגעים של כתיבה, בהם חוט המחשבה נקטע לי ואני שוקעת במחשבות אחרות. אני יושבת ומחייכת לעצמי מהסיטואציה וחושבת: מה הסיכוי שאותה נערה כותבת בלוג? ואם כן, מה הסיכוי שהיא קוראת בבלוג שלי ואני קוראת את הבלוג שלה? 

אני חושבת שמאותו רגע אני מתחילה להבין, שאנשים אשכרה קוראים את הבלוג. יש אנשים מאחורי המסך הזה ושמהיום שפתחתי בלוג, בעצם יש לי בעולם שני סוגי אנשים: יש אנשים שמכירים אותי כל החיים מבחוץ ויש את האנשים מכאן. ההזוי הוא שאני יכולה ללכת ברחוב מול אדם שאני לא מכירה ולא יודעת עליו כלום, אבל בתכלס אני יודעת עליו הכל והוא כנראה יודע עלי הרבה יותר ממי שהולך איתי. אני יודעת את הפנימיות שלו, בצורה הרבה יותר משוחררת ממה שחברים שלו מכירים והוא מכיר סיפורים עלי שרוב הסביבה שלי לא מכירה. 

יש משהו מלחיץ במחשבה הזו ומצד שני משהו קסום. הצד המלחיץ, כשחושבים על זה ברצינות לרגע, יוצא שיש כאן המון אנשים שיודעים עלי הרבה מאוד דברים, לפעמים לאו דווקא חיוביים. אני גם לא יכולה להיות בטוחה, עד כמה האדם הזה באמת אמין בשביל שאני אפקיד בידיו כ"כ הרבה מידע אישי. אני חייבת לומר בכנות שכשהמחשבות האלה נכנסות, משהו בי רוצה מיד למחוק את הבלוג ולא להשאיר לו זכר, מין פחד במה ורצון להעלם. 

מהצד השני, זו אותנטיות מדהימה. אנחנו הופכים כאן לכמה זמן עיוורים לכל הסטיגמות והמסכות הסובבות אותנו. הפרשי גילאים, מעמדות, דעות, הכל נעלם ומתפוגג ונשאר האדם. כל הקליפות נעלמות. כל מה שאני מנסה לנהוג על פיו בחיים ה"אמיתיים" ולא תמיד מצליחה, במובן מסויים קורה לי כאן בקלות. אני מדברת פה עם אנשים, ששונים ממני ב180 מעלות. במייל נוצרים דיונים, שבחיים ה"אמיתיים" לא יכלו להתרחש.. מין תחושה כזו של בית שאתה יודע שלא משנה מה תעשה, או כמה תטעה יהיה לך את המקום הבטוח והמחבק לחזור אליו.

אני בטוחה שכבר רבים דנו ותהו בעניין הזה לפני, אבל לאחרונה זה נמצא לי הרבה איפשהו במחשבות. אולי מחר כשתלכו ברחוב יכול להיות שמי שתבוא מולכם זאת אני, בחורה פשוטה ולא תמיד מענינת, שבתכלס יש לה לפעמים, מליון מסכות על הפנים. אבל אתם מכירים אוה בצורה קצת שונה מאחרים.