"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

אהבתי פעם מישהו...אולי בעצם לא?

אולי בכלל אהבתי רק את עצמי

ורציתי רק את טובתי האישית.

כבר לא יודעת הכל מבולבל.

איך אפשר בכלל לאהוב בעולם,

אם אני שונאת את עצמי יותר מכולם.

שנאה עזה ויוקדת ששורפת ורומסת,

עם חוסר אמונה בעצמי ואולי גם בכלל.

שוב תזכירו, מי אני בכלל?

נשכחתי אי שם במצולות העבר

חושבת על העתיד ושוכחת לחיות ופשוט להיות.

מסתגרת

מתמסכנת

מתמרמרת.

את אוהבת אותם בכלל?

את האנשים שכן שם בשבילך בעולם?

יושבת וחושבת מה באמת טוב בשבילם או מי הם בכלל?

שקועה בבוץ מתנתקת מהעולם. מכולם.

רוצה שרק אלייך יתייחסו כולם.

נראה לי שכחת קצת את יעודך בעולם...

מתי הרגשת אהובה לאחרונה? רצויה?

לא זמן שזכור לך. לא זמן שקיים.

תמיד מרגישה:

לא רצויה

לא שייכת

ולא מתאימה. לכן גם מרחיקה.

צמאה לאהבה.

את פיקציה אחת גדולה.

ואולי, אבל רק אולי.. יש אנשים שנהנים

ממך, מחברתך. את מסוגלת להאמין לזה?

אותה אמת הרעידה מהר קירות. דמעות.

רוצה לחיות. לפזר אהבה ואמונה.

לא רק חושך ותסכול,

מחשבה וכתיבה כמו סביבון.

אולי לרדת מגלגל האוגרים לסיבובון.

אני אוהבת אותם, את כולם.

רוצה לראות אותי מתחברת איתם,

מתמסרת בלי תנאים ודיבורים.

פשוט אהבה לאחרים.

להצליח לומר בקול, אני זקוקה לכם

ולהתענינותכם ובמקביל רואה אתכם ואת בדידותכם

פה בשבילכם. מה שצריך אני כאן ועכשיו

לא קשור מה שלי המצב.

בלי פחדים ועם קצת פחות דיבורים. להיות קצת נחשון.

מצטערת שפגעתי, שנטשתי, שאכזבתי.

מבקשת סליחה מעצמי ומהם, אולי גם ממכם.

חטאתי כלפי עצמי וכלפיהם.

אשתנה, מבטיחה. אם לא עכשיו בטח כשתבוא הזריחה.