"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

"תהיו מאושרים מהרגע הזה.

הרגע הזה הוא החיים שלכם."
(עומר כיאם)

 אנחנו יושבים ארבעתנו על החוף,

הירח גדול ועגול והעננים שטים מעליו.

הכל צועק רוגע, שקט ושלווה,

כשפתאום הוא אומר להם:

"אמא, אבא, אני מפחד לא לזכור...

אני מפחד שאני לא אזכור את הרגע הזה,

את הילדות הזו. אני לפעמים יושב ומסתכל

על אבנים ואומר איזה יפות האבנים,

מנסה לחרוט אותן בזכרוני

אבל בבוקר אני קם

והאבנים כבר מטושטשות בזכרון..

אני שוכח ורוצה לזכור."

 אנחנו משתתקים, מביטים בו

ומנסים לחשוב על פתרון לשכחה..

משהו שירגיע אותו וישחרר את המחשבות

המבוגרות האלה מתוך הראש הצעיר שלו. 

כשפתאום אחי שובר את השתיקה.

"עזוב, עזוב כבר עכשיו את המחשבות האלה.

לא רק לעכשיו, עזוב אותן לכל החיים, שחרר מהן. 

הזכרון לא שווה אם לא חווית את הרגע.

אתה חי עכשיו, תהיה כאן ועכשיו.

כל רגע שאתה עובר חורט בך משהו, משנה,

בין אם אתה זוכר ובין אם לא. 

ככל שתחווה את הרגע ותתחבר אליו יותר

הוא ישפיע יותר וכנראה גם תצליח לזכור אותו יותר. 

אבל מה שחשוב הוא שהצלחת לחיות

ולהרגיש אותו באותה שניה, פשוט לחיות.

אל תחשוב על הזכרון, תחשוב על הרגע שיביא איתו זכרון"

אני יושבת ומקשיבה מהצד,

מנסה ללמוד מהם- האבא והבן. 

אם לחוות ולשכוח או להתאמץ ולזכור.

את שני הדברים אני רוצה 

אבל בהחלט כמו אחיין שלי, תקועה בזכרון ולא ברגע עצמו.

הייתה שבת משפחתית והיה טוב ממש. 

זכרונות ילדות ושיחות שלא היו כבר הרבה זמן

פתאום צפו ועלו...

אפילו היא והוא דיברו איתי התעניינו וסיפרו.

הרגשה טובה. מקווה שתמשיך לכל השבוע.