"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

יש לי דעות מוצקות, אולם אלף דעות הגיוניות

*זכרון ילדות*

את שומעת אמא? גילי לא אוהבת אותי ולא רוצה להיות חברה שלי.

היא נחמדה לכולם ורק אלי לא..

מה עשיתי לה אמא? למה היא לא רוצה להיות חברה שלי?

"אין שום סיבה טוקסי, את מקסימה, אל תכניסי לעצמך מחשבות לראש

אני חושבת שאולי את קוראת את הסיטואציה לא נכון?"

לא! היא לא רוצה להיות חברה שלי אני יודעת, תאמיני לי שאני יודעת... 

סיטואציה ילדותית ותמימה לחלוטין.

בחיים שלי עברתי המון סיטואציות חברתיות, שחלקן היו קשות מאוד. 

ברוב הפעמים, הכל היה חד וברור.

כשהרגשתי פגיעה היא הייתה מוחשית ולא ניתנת לתהייה בכלל,

אותם אנשים התכוונו לזה מההתחלה עד הסוף. 

אבל היו את הפעמים שהיום בראייה לאחור, אני יודעת שמרוב פחד להפגע

כבר הייתי מנתחת סיטואציות לא נכון ומרחיקה את עצמי מאנשים.

חושבת שאני לא רצויה אצלם ומונעת את הפגיעה העתידית,

כשבמציאות לא היה במחשבות האלה שום אמת. 

ככה מנעתי מעצמי כל כך הרבה קשרים ומצד שני הרגלתי את עצמי להרגיש לא רצויה. 

עד היום, ההרגל הזה קיים ונוכח. ההבדל היחידי הוא

נסיון (קלוש) מצידי לברר אם הבנתי את הסיטואציה נכון או לא,

אבל העלבון וההרגשה שאני לא רצויה נשארים אצלי במלחמה. 

היום שוב, חוסר הבנה כזה של סיטואציה, הכניס את ההרגשה שאני לא רצויה

המוח לחש לי בשקט "יאללה טוקסי קחי את הרגליים שלך ולכי,

את לא צריכה להיות בסביבת אנשים שלא רוצים שתהיי שם,

תחסכי את זה מהם ומעצמך" 

אבל הפעם לא וויתרתי החזקתי את הדמעות בפנים ונשארתי לשבת על הכיסא. 

כשהמוח נרגע קצת, הצלחתי לבטא מה אני מרגישה וחושבת 

ולשאול אם זה באמת ככה. בדיעבד ההבנה שלי את הסיטואציה 

הייתה כל כך מוטעית וחירפנה אותי המחשבה מה היה קורה אם הייתי הולכת.. 

זו כנראה הייתה טעות גדולה ושמחתי שנשארתי והדברים הובנו. 

הלוואי והייתי חייה באיזה מציאות אוטופית,

שבה אנשים היו אומרים לי תמיד ובכנות את מה שהם מרגישים וחושבים.

שאם לא הייתי רצויה הייתי שומעת על זה וכנ"ל אם הייתי רצויה. 

ככה אולי לא הייתי חייה בפחד תמידי שאני מפספסת משהו או מבינה לא נכון. 

אני אוהבת כנות ואוהבת אנשים כנים, גם כשהדברים שנאמרים לא תמיד נעימים. 

ואולי זה בכלל בעיה שאני מסתמכת על מילים

שיתנו לי את ההרגשה של הרצויה ולא פשוט נותנת לעצמי להרגיש ובוטחת בעצמי.

היום הרגשתי את הכל חד וברור וכנראה שזה משהו שצריך עבודה אצלי,

רק צריכה לחפש איך. 

יש אנשים טובים בעולם 

ויש דבר כזה חברות אמיתית. 

למרות הכל ואולי בזכות אני עדיין מאמינה בזה.