"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."

אני מאושרת עכשיו...

רגע קטן עם שלמות גדולה

ניצוץ בעיניים, חיוך גדול

וגוש אבן ענק שירד מהלב...

מצחיק שחשבתי שדבר כזה יכול לבאס אותי פעם...

כיף בתוך כל החרא למצוא קצת אושר

דאגה ראשונה, תאמת שאני דואגת לו, אני לא מכירה אותו אישית רק מכאן מהבלוג ומהכתיבה שלו

אבל עדיין משפט כזה זה מדאיג... ותאמת שאני לא יודעת מה לעשות

שלחתי לך מייל אבל בינתיים אין תגובה

אחיין שלי בבית חולים עם קוצר נשימה והקאות... כזה פצפון וכבר כ״כ סובל בעעעע 

לא צריכה עוד סיבות לדאגה

רק שיסתדר הכל 

זקנה יושבת לבדה על ספסל

אם נתקרב ונקלף ממנה את שכבות החיים

את כל קמטי פנייה וגופה

נגלה ילדה קטנה

ילדה קטנה שמסתכלת עלינו בעינייה הגדולות

כמישהי שמצפה שנדע הכל

ילדה קטנה שמושכת להורים שלה בחולצה

רק כדי שיקשיבו לה

שיגרמו לה להרגיש אהובה ובטוחה

ילדה שרוצה לתפוס את העולם 

ולהראות לו מי היא

אך תלאות החיים 

בעולם המוזר שאליו היא נכנסה

גרמו לה להשתנות, להבין שאם לא תלך עם הזרם

היא תהיה אבודה, אולי אפילו בודדה

עוד כל כך הרבה יש לה לגלות לאותה ילדה קטנה

היא מלבישה על עצמה מסכות

אלף ואחת, ואולי אפילו יותר

כל דבר שיכסה על האמת הפנימית שלה

כל דבר שיהפוך אותה למתאימה יותר, לשייכת

מה שהיא לא מבינה אותה ילדה קטנה

שבכל מסכה שהיא מלבישה

היא מוחקת, את עצמה

מסכה פאף, פחות יפה

מסכה פאף, לא שווה

ועוד ועוד

אולי מבחוץ זה נראה שהיא מתקדמת

סוף סוף אהובה ומצליחה

אבל בפנים 

הבלבול הולך וגדל

והיא כבר איבדה את מי שהיא

ועם כל הרצון להתאים,

כל הרצון להיות שייכת

למצוא אהבה וחיבוק

אחרי כל כך הרבה שנים

אם נחזיר את כל שכבות הזקנה

מה שנמצא

זה זקנה יושבת לבדה על ספסל...

.

יש לי מחר הגשה מאוד משמעותית לתואר,

הגשה שבעצם תכריע אם אני אכן אוכל לסיים את התואר השנה..

זה כבר שלוש וחצי שנים של לחץ נפשי מטורף וקשה

ואני לא יכולה ולא רוצה לדמיין מה יקרה מחר אם יגידו לי שלא עברתי..

אני לא רוצה לדמיין את התהום שתפתח לי מתחת לרגליים..

לא מסוגלת לחשוב על עוד שנה של סבל..

מה גם שזה שוב, לעמוד לבד מול חמישה מרצים 

שכל אחד חושב את עצמו לטוב ביותר

ולנסות כמה שפחות לגמגם בזמן שאני מעבירה את הפרזנטציה והלב דופק במהירות שיא

אני רק מקווה שיהיה חושך מספיק כדי שאני לא אוכל לראות את הפרצופים שלהם..

לא משנה כמה הגשות הגשתי בשלוש וחצי שנים האלא אני עדיין רועדת

ובעיקר מהגשה כזאת

בקיצור, אני רק מקווה שמחר יעבור

ומחפשת בדחיפות דרך להתמודד עם הלחץ הזה.

אחלו לי בהצלחה :-/