כמה בנאדם יכול להיות עם עצמו? להעסיק את עצמו, לדבר לעצמו ולנסות להסיט את המחשבות הרעות שתוקפות.
כל לילה נהפך ליותר קשה מהקודם
היום נרדמתי לשלוש שעות וזה היה כ"כ כיף.. כ"כ התגעגעתי לתחושה הזאת של להתעורר ולדעת שמאחוריך כמה שעות בלי מחשבות ודאגות רק חושך.
מה גם שהשינה הזאת לא לוותה בחלומות רעים.
נמאס לי כבר לענות לאנשים ששואלים אותי "למה אני לא הולכת לישון?"
אם הייתי יכולה הייתי הולכת לישון עכשיו נצח.
אז מה אני עושה הלילה.
כרגע אני לא מפסיקה לבכות.
תקף אותי געגוע מטורף אליו. בא לי לדבר איתו, אני כ"כ מתגעגעת לשיחות שלנו כשעוד הכל היה חופשי ומשוחרר, כמו פעם. הלוואי והוא היה מתקשר אלי עכשיו. וזה לא הולך לקרות. אווווף
פעם הייתי מרגישה בנוח להתקשר היום כבר לא.
חרא! בא לי לקלל את העולם. בא לי לרחם על עצמי.
היום ההורים שלי נזכרו לשאול אותי למה לא סיפרתי אף פעם מה עובר עלי מחוץ לבית כשהייתי ילדה. וואו טוב שנזכרתם לשאול "בזמן" ולא 15 שנה מאוחר מדי.
מה גם היום סופית נודע לי שנשארתי הרווקה היחידה מבין כל החברות, הידד שברתי את כל הסטיגמות של הבחורה הדתייה הטיפוסית. ולא רק שהחברה הדתית שואלת מה קורה, גם החברה החילונים מהכיתה התחילו לשאול שאלות.
הקושי הכי גדול, זה לרצות לדבר והידיעה שאין עם מי באמת וגם אף אחד לא מבין
בא לי לקלל עכשיו ולקלל ולקלל אבל אין לי כח לכלום חוץ מלבכות בלי הפסקה
או לפחות להצליח ללמד אותה שקיימים אנשים טובים בעולם.
לא משנה כמה אני חושבת שהעבר מאחורי, ששום דבר לא יחזיר אותי אחורה שהתחשלתי והתבגרתי,
משפט אחד, שנאמר בתמימות ותוך כדי שיחה צינית, למרות שאני יודעת שהוא לא נאמר ברצינות ושאותו אדם לא באמת יעשה את זה
מכניס אותי לכוננות מלחמה, אני מתגלגלת כמו קיפוד פצוע שולפת את הקוצים ומנסה לברוח.
לברוח מאותם זכרונות ילדות נשכחת, מאותו סיכוי קלוש שגם אדם טוב יכול לפגוע.
ושוב מנסה לברוח מהסיבה שבגללה הפסקתי לסמוך על אנשים והעובדה שבגללה למדתי חיי בדידות מה הם.
"אם מישהו, אמרה המורה גברת בלנט, בחדר הכיתה 'מישהו' ועיניה הביטו בחומרה לאורך טורי השולחנות המלאים ילדים וילדות, יתגרה, יקניט או ילעג לקיזי לובל, יהיה עליו לתת את הדין בפני.
28 זוגות עיניים החזירו לגברת בלנט מבטים רכים ותמימים, 'כאילו היה עולה בדעתנו לעשות זאת' דומה היו כאומרים. הזוג ה-29 זה של קיזי השפיל מבט על שלחנה, היא חשה בערה מוזרה באזניה[...] הם יעשו זאת; קיזי הקטנה והדוממת ידעה זאת.
[...] 'מה דעתך' שאלה העלמה ברוק את אדמירל טויס, 'להרשות לקיזי, להזמין באחת השבתות את הילדות מן הכיתה לתה בביתך?'
'אותן הילדות?!' האדמירל נרתע. 'אותן הילדות בין השאר,
[...] אפשר היה לשכנע את אדמירל טויס אך לא את פיטרס ונט. לא את קיזי!.
'הן רק ילדות קטנות התחננה העלמה ברוק' 'ילדות קטנות? מפלצות קטנות!. ארבע עשרה נגד אחת. [...] לא אדמירל סר אמר נט
בעוד קיזי בשעה שההצעה הושמעה באזניה אמרה: 'אולי אני אזמין את הבנים.'
'אבל זה לא הבנים, זה הבנות שזקוקות.. החלה העלמה ברוק לומר. אבל אז אצטרך להזמין גם את פרו'.. נשפה קיזי מבעד לנחיריה.
[...] קיזי אינך מבינה, עלייך לעשות את הצעד הראשון מכיוון שאת זאת שנפגעת'. 'אני אשאר פגועה'
העלמה ברוק וויתרה על הרעיון והבדידות נמשכה. צדפה קשה הקיפה את קיזי ואיש לא יכול היה לנפצה." (קיזי הילדה הצועניה רומר גודן)
פעם אחת היה זוג שיצא לטיול בחו"ל. במהלך הטיול נפגשו עם זוג אחר ויצא שהעבירו איתם את כל הזמן.
לאחר כמה ימים הסתיים הטיול והזוגות נפרדו כל אחד לדרכם.
במהלך הנסיעה, הזוג הראשון החל מדבר על הזוג השני.
"איזה זוג אגואיסט, הבעל ראה שאני נוהג כל הזמן ובכלל לא הציע להחליף אותי, והאשה כל הזמן רק תלונות יש לה, איזה זוג מעצבנים.."
כמה דקות לאחר השיחה הפלאפון מצלצל על הקו הזוג השני.
הלו? הלו? אין קול ואין עונה, כנראה שלזוג השני נלחץ הפלאפון וכך יצא שבטעות התקשרו לזוג הראשון.
הזוג הראשון ניסה לקרוא לזוג השני אך הם היו באמצע שיחה ולא שמו לב שהפלאפון התקשר.
השיחה של הזוג השני הלכה ככה
"ראית איזה זוג נפלא? הם כנראה ראו שאני צולע ושיש לי בעיות בברך אחרי הניתוח, הגבר נהג כל הזמן ואפילו פעם אחת לא הציע שנתחלף, ואת? כל מה שבקשת הם עשו ובחיוך גדול, איזה כיף היה להעביר את הטיול עם כזה זוג נהדר"
כמובן שהזוג הראשון שמע את השיחה והרגיש רע מאוד והבין כמה טעה.
אז למה בעצם סיפרתי את הסיפור הזה?
כי בפוסט הקודם, דיברתי על כמה לא אכפת לאנשים ממני.. על כמה הם כל כך אכזבו אותי.
אז נכון שלא כמו בסיפור, לא הכל מושלם ויש אנשים שבאמת פחות אכפת להם.
אבל מהצד השני אני צריכה לבקש סליחה
דבר ראשון, סליחה לך... אתה לא מבין כמה אני מרגישה אדם שפל וקטן...
צעקתי עלייך, אמרתי לך שנפגעתי, אמרתי לך מילים קשות הבאתי אותך לסף בכי וכל זה...
כל זה כשאתה בדרך אלי בהפתעה רק כדי לשמח אותי. כשראיתי אותך... הרגשתי רצון עז לקבור את עצמי ומהצד השני רצון לקפוץ עלייך ולחבק אותך חיבוק כזה שלא חיבקתי בחיים. אתה האדם שהיה הכי חשוב לי שיבוא ואתה בשקט שלך שימחת אותי בטירוף... אין שום דבר שיוכל לכפר על מה שקרה היום.. זה המקרה הכי מלמד שקרה לי בחיים, אם הייתי יכולה הייתי נשכבת על הרצפה בתחינה שתסלח לי.. אבל אתה? "רציתי לשמח אותך והצלחתי זה מספיק לי" לא היו לי מילים לתאר את עוצמת ההתרגשות והכבוד שרכשתי לך באותן שניות
ואתה יודע משהו? בשיחה הקצרה שדיברנו בזמן שניקיתי את הלכלוך, הכי שמחתי לראות אותך מאושר, לדעת שטוב לך.. זה עשה לי טוב לדעת שהצלחת להגיע למקום הזה בחיים לראות אותך מתרגש מהדרך החדשה שלך... זה היה רגע מאושר!! כמעט יכלתי לדמיין אותך מקפץ משמחה רק מהמחשבה עליה וזה עשה לי טוב. באמת שזה עשה לי טוב, הצלחתי סופסוף להתרגש, סופסוף לדמיין, סופסוף להרגיש טוב.
ועכשיו אני מוכנה, מוכנה לפגוש, מוכנה להכיל...
ואחים שלי? אתמול דיברתי עם אח אחד, בהמלצת תגובה פה בבלוג.. אמרתי לו כמה כואב לי שהם לא באים, כמה זה פוגע בי
והם באו, ביחד עם הילדים...
ואח אחר שדיברתי איתו הגיע בסוף האירוע רק כדי להראות שאכפת.
וחברה אחרת, באה.. "בשביל מה יש חברים אם לא לרגעים כאלה?" ובעלה? חזר ממילואים ושמע על האירוע ושאל אם הוא גם יכול לבוא כי הוא מת להיות שם.
והם באו והיו איתי לאורך כל הערב, כי ההורים שלי לא יכלו להיות לאורך כל הזמן
הם היו שם איתי כדי שאני לא אהיה לבד... הם ריגשו אותי כל כך.. ואני כל כך אוהבת את הזוג הזה...
כל האירועים האלה חיממו לי את הלב, משהו שם נפתח כל כך הייתי צריכה את החום הזה מאנשים
כל כך הייתי צריכה את ההרגשה המחבקת הזאת
ולמרות שעדיין אנשים התנהגו כמו נבלות ולא באו או אמרו דברים שפגעו מאוד.
באמת לא היה אכפת לי, כי היו שם אנשים שחשובים לי באמת, אנשים שריגשו אותי, שהכילו אותי, שנתנו חיבוק עם מילים
קבוצה קטנה עם משמעות אדירה בשבילי
כמה חיבוקים רציתי לתת לכל אחד מהם למחוץ ולא לעזוב
אז זהו, לפעמים בתוך חושך יש גם אנשים טובים פה ושם, ולפעמים אני צריכה להיות פחות בקורתית או רגישה
אז זהו סיימתי את התואר, תחושת החופש מתחילה לחדור לגוף
השיר הזה שאני שמה כאן, זה שיר שידיד מאוד טוב שלח בהודעה כדי לאחל בהצלחה. השיר הזה מתאר את חווית הלימודים שלי בצורה הכי טובה שיכולה להיות
ובתחושת התרגשות זו, אני אאחל לילה טוב ואולי קצת יותר אופטימי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
tooxy