"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"

יש בחור אחד, אני לא מכירה אותו ואנחנו יושבים זה מול זה על ספסל פיקניק.

אנחנו יוצאים, זה דייט, אבל זה גם לא ממש ברור.

הוא שמנמן, יש לו משקפיים מכוערות והוא לא נראה טוב. כאילו, אני לא באמת רוצה אותו.

הוא אומר לי "תביאי לי קלונקס, יש לי בתמורה שמשהו אחר בשבילך." אני אומרת "בסדר.. מה זה?"

הוא אומר שיש לו כדור שקוראים לו "אסטרונאוט" (במבטא אמריקאי). אני לא בדיוק מבינה מה הוא מסביר, משהו על זה שזה הרבה יותר חזק, מרגיע אותך וגם מעיף אותך בו זמנית. שזה חוויה מטורפת. הוא מספר על זה ברוגע, לא בקטע של מסטול- דלוק אםדי, אלא כמו שאני מספרת ומציעה לחברים שלי על קלונקס, שזה לא איזה סם, זה סתם אחלה דבר. אבל בכל זאת, למרות ההסבר המקטין והטון המרגיע, "האסטרונאוט" נשמע סופר אטרקטיבי. 

על כף ידו מונחים כדורים בכל מיני גדלים והוא מסביר לי שככל שהמינון גבוה יותר כך הכדור גדול יותר. הוא מביא לי אחד של 200. גלולה לבנה ושטוחה במידת ציפורן של אגודל. אני לוקחת ותוך כדי שאני בולעת אני קולטת שהוא לוקח כדור, וזה לא כדור כאילו, זה כמו עוגיית לוטוס לבנה ומתמוססת, והוא מוצץ את זה ולאט לאט וזה ומצטמצם, הופך לדק וקטן יותר. כמו הסוכריות על מקל האבקתיות האלה בשני שקל מהקפיטריה בקאנטרי. כל כך הרבה זמן לוקח לו לסיים את הגלולת לוטוס הזאת. ואז אני לוקחת עוד כדור, במינון מעט קטן יותר מהראשון. אנחנו שוכבים על הדשא ואני מתנשקת איתו כדי לקבל עוד ממה שיש לו בפה. אני מצליחה ככה להעביר לפה שלי עוד קצת, איזה גוש. אני שואלת אותו קצת מבולבלת, בעוד שאנחנו מתנשקים, איך מהמצב הזה אני אצליח לבלוע. הוא מסביר לי ואני מצליחה לבלוע את הגוש בקלות ונינוחות מפתיעה.