הוא יושב בודד. מסביבו מחילי הומואים מרימים, כמו שלא הרימו בחייהם. רובם מן הסתם שתויים, בתלבושת אחידה של גופייה צמודה וגינס מהודק, כמו שאני אוהב. גוף חטוב מבצבץ מתחת ולאט משאיר הרבה מקום לדמיון. כולםפ חתיכים במסיבות האלה. אני מתרמר על חיי העלובים.

עיניי עדיין נעוצות בבחור הוא שיושב לבדו בצד.

הוא נראה די מדוכא, אני לא מצליח לנחש למה. יש לו שיער שטני פרוע, בתוספת בלורית מקסימה. עיניו חומות וגדולות. הן מהפנטות אותי ממש. תווי פניו עדינות ויש לו אף קטן וחמוד כזה שמבצבץ באמצע הפנים. טיפות נמשים מעטרות את לחיו. הוא לבוש כמו הבחורים פה, בגופיה שדי הולמת אותו ובג'ינס זרוק, כמו שאני אוהב. זהו, הוא די מושלם בשבילי בסה"כ.

אני ממשיך לרקוד , המחשבות בראשי מתרוצצות רק סביבו. אני זורק לו מבטים אבל הוא בכלל לא בכיוון להסתכל לעברי. אני נמצא בדילמה רצינית, לגשת או לא? שווה לנסות בכלל? הוא לא ישים עליי גם ככה. אז מה? תגש, מה הסיכוי שתראה אותו בעתיד?

אחרי חצי שעה של התלבטויות עם אור(החבר שבאתי איתו), ותוך כדי ריקוד סוער לצלילי גאגא, אני מחליט לפנות אליו. כנראה שזה השפעת האלכוהול על מוחי.

אני מסתכל לעברו, ומתחיל לצעוד לכיוונו.הוא עדיין יושב לבדו בפינה, כאילו הוא בעונש. הוא עדיין יפה. הגרון שלי די יבש והראש מסתחרר, אבל אני ממשיך בדרכי אליו.

הגעתי. לבי פועם בחוזקה כאילו מכוונים אקדח לראשי. אני פונה לאוזנו השמאלית ואומר:" היי, ראיתי שאתה לבד. אםשר לשבת לידך?" ואו זה הכי גרוע שלי! "הלך עליי" אני אומר לעצמי בלב. הוא מרים אליי את מבטו בחיוך כובש ואומר:"כן בטח,שב. אני איתי".

אני דופק לו חיוך יותר גדול ומתיישב לידו. אנחנו מתחילים לדבר והשיחה די זורמת. הוא כזה מקסים אני חוזר ואומר לעצמי בפעם המאה בערך.

איתי טבעוני כמוני, הוא אוהב רוק ישן וטוב וגם פופ, והוא לא סחי בכלל. מושלם בקיצור. הוןא נפרד לא מזמן מחבר שלו אחרי שהיו ביחד שמונה חודשים והוא די אהב אותו. השיחה די זורמת ואני נהנה לדבר איתו. בנאדם אינטליגנט יושב מולי.

אנחנו מחליפים טלפונים, ונפרדים נבשיקה על הלחי. אני כל כך מאושר. גאה בעצמי שהיה לי את האומץ לדבר איתו בכלל.

אז איתי ואני יצאנו לדיט ראשון, והיה מצוין. אחריו התווסף עוד דייט, ואחריו עוד כמה. אנחנו יוצאים קבוע עכשיו. ההורים שלי הכירו אותו ואני פגשתי את הוריו. הם די אוהבים אותי אני חושב.

אנחנו כל כך מאושרים ביחד. החושים עוברים ואנחנו עדיין ביחד, אוהבים. השתחררתי מהצבא ואיתי קנה לנו כרטיסי טיסה לתאילנד.

זו התקופה היפה בחיי. בחיים לא הייתי כה מאושר. מי היה מאמין שאמצא אהבה בכלל.

"היי! עדן? על מה נתקעת? תרימיי יא כבדה אחת!" אור מאיר אותי מהחלומות בהקיץ שלי. "כל האוחצ'ות גונבות לנו את ההצגה כאן, מה נסגר איתך? זה הבחור החתיכי שאתה מסתכל עליו?"

זה קורה לי לפעמים. אני נכנס לחלומות משלי. כנראה שהאלכוהול לא עושה לי טוב. אני הולך לאזור איפה שאמור להיות הבחור ההוא. אני מסתכל עליו. זה בחיים לא יקרה. אני די חובט בעצמי.

אני לא ניגש אליו, והוא נעלם.

יום מקסים עבר עליי. האלבום הראשון של פינק פלויד מתנגן בראשי, בעודי מטייל לי בקניון. הכל רגוע, שקט. אף אחד לא יכול להרוס את ההרמוניה והשלווה שמתנגנות לי עכשיו בגוף.

מגיע הביתה, ונרדם לחלומות מתוקים. אף אחד לא מפריע לי. אני אי של שקט.

לפתע, הטלפון מצלצל באכזריות שכזו. בצד השני בהיסטריה מטורפת, עומדת חברה טובה.

הכל מתפרק לי. אני יוצא מהשלווה הכל כך בטוחה שלי, ולבי פועם בחוזקה.

מעיין בכלא? פאק! לא האמנתי שהרגע הזה קרה. הרגע שהכי ציפיתי לו בעולם אך גם הכי פחדתי ממנו.

היא עשתה ירוק. אז מה, גם אני. לעומתי היא אהבה להגזים.

אני מדמיין אותה יושבת בכלא 4 בחקירה של איזה מ.צ מזדיין. בטוח מנסים לשבור אותה ולסחוט כמה שרק אפשר. היא בטח בוכה ללא הפסקה. פאק!

דאגות רבות ממלאות את ראשי. ועם הדאגות מגיעות הפרנויות. יש מצב שיזמינו גם אותי לחקירה? אולי היא נשברה? פתחה את הפה או לא?

הכל מתבלבל לי בראש. אני מעשן סיגריה, ועוד אחת. מתגלגל מפה לשם. דואג לה, דואג גם לעצמי.

הימים עוברים וגעגועים מציפים את ליבי. החברה הכי טובה שלי, לא דיברתי איתה יותר מדי זמן! זה לא אפשרי בכלל. אני מתגעגע כל כך.

לפתע, ביום חמישי, מחכה לי שיחה ממנה. אני עונה בהתרגשות עזה לשמע קולה בצד השני של הקו. האמת? היא נשמעת מצוין. רוגע כזה שכבר ימים לא הגיע אליי. אני מוסר את אהבתי וגעגועי. כך מסתיימת השיחה הקצרצרה שלנו, שכן לא באשמתנו.

אני יכול לנשום לרווחה. שמש משחקת לי על הפנים, אני נרגע לאט לאט.

אני לבד, לבד.

זאת אומרת, אני לא באמת לבד. יש לי חברים טובים שאני אוהב מעמקי נשמתי, ואני בטוח שעוד יום אחד נגור יחד בבית אבות מעניין שכזה.

אבל כל זאת, אני מרגיש לבד.

כולם סביבי זוגות אוהבים, קוצי ומוצי, טלפונים של "אני אוהב אותך" כל יום. ורק אני לבד.

אני רוצה לחוות את התחושה הזאת. זאת של הפרפרים בבטן, שאני אתרגש כל פעם שאראה אותו, שנישן כפיות, שאכיר אותו להורים, שנלך לטייל ביום שבת בבוקר, שאצא איתו למסיבה ואשוויץ בחבר ההורס שלי.

בינתיים הכל בגדר פנטזיה. לא היתה לי אהבה אמיתית וחזקה מעולם. המקסימום שאני מגיע אליו זה דייט שלא הולך, או לסטוץ מסריח.

התחושה הזאתי נוראית.

מאחל לעצמי ולכל הבודדים שבינינו שנמצא סוףסוף את זה שיהיה רק שלנו.

   שנה של אהבה3>