Don't need help

חרא סופ"ש. כמו כל סופ"ש.. מה חדש..

למה ציפיתי? ממי ציפיתי? מעצמי? מהמחלה? 

אני שונאת את עצמי כל כך כל כך חזק. מתה לבלוע קופסאות של כדורים ולהשים להכל סוף.

בכל אופן, סופ"ש מלא באוכל מגעיל ומשמין, אחר כך כמובן משלשלים שגמרו לי כבר את הבטן

והפכו את המעיים שלי למכונה מקולקלת וחלודה.

אין לי כוח כבר. באמת.. אני שבורה נפשית ופיזית..

אבל אני לא אוותר! אני לא אחת שמוותרת!

כבר הייתי שם, הייתי במשקל כל כך נמוך

והוא מחכה לי, באותו המקום, הוא לא זז, זו אני שמתרחקת.

ואני אגיע אליו, אני אגע בו..

השבוע התחלה חדשה, כן, שוב. לא אכפת לי.

אני אנסה ואנסה ואנסה.. גם אם כל החיים אנסה!!!

זה הגורל שלי. זה מה יש. ועם זה ננצח.

שבוע טוב.

הלוואי.

אמן.

אמן שתהיה לנו שבת שלום,

שבת של שקט נפשי,

שבת של השלמה פנימית,

של הקשבה לגוף ולנפש.

שבת ללא המעגל ההרסני של הפרעת האכילה.

שבת שאינו רווי בסיפטומים של דיכאון וחרדה.

שבת נקי,

שבת מנוחה.

בנות, אל תשכחו להדליק נרות לפני כניסת השבת.

באמת באמת שזה מחזק, זה נותן המון.. לפחות אם אין לנו

שום דבר מוחשי או רגשי להישען עליו, אולי נוכל להישען על האמונה.. 

לפעמים אני מרגישה שזה כל מה שיש לי. ואני לא אדם דתי.

מאפסת את הטבלה מחדש. מחר יום חדש. התחלה חדשה.

לא מתייאשת. לא מוותרת על החלום להיות רזה.

גם אם אאפס את הטבלה כל שעה עגולה. בסוף זה יתפוס!!!!!

אני אהיה רזה