עברתי על הבלוג שלי תוך כדי שאני מנסה לשחק קורא שלא מכיר מכיר אותי, כלומר - אתם.
מה שראיתי הייתה ילדה, שחושבת שהיא יודעת הכל ובעצם לא.
ילדה שליקקה את קצה כוס היין של החיים ובטוחה שהיא כבר סיימה את הכוס התשיעית.
ילדה דרמטית ולא החלטית, מפוחדת אפילו, שחושבת שהיא כבר בוגרת כל כך, לגילה לפחות.
אבל בסך הכל? היא ילדה.
ילדה שלקחו אותה מנקודה לנקודה ולא נתנו לה ללכת בדרך בין הנקודות. שלא נתנו לה לעבור את התהליך.
כמו שתקחו ילד מכיתה ג' ותקפיצו אותה למסגרת חינוכית של תיכון. גם אם יהיה הילד גאון מבחינת חומר- ניסיון החיים יחסר לו עד כדי כך שהוא לא יוכל לתפקד כרגיל.
אני שמחה שאני כזו. זה מי שעושה אותי למי שאני, או משהו קיטשי ונדוש אחר, אבל זה קשה.
קשה לי להתמודד עם הפערים והתהומות שנוצרו בתוכי, קשה לי להתמודד עם התהליך הפסיכולוגי שאני עוברת- ההבנות שמאחורי פעולות שאני עושה- לבד.
מזה שלושה מפגשים אני נפגשת עם פסיכולוגית. למרות שחובת הדיווח(זוכרת את כל חוק הדיווח לאנשי מקצוע על קטינים בע"פ) לא חלה על האירועים שגרמו לפירעון ולקשיים שלי, אני לא חושבת שאספר לה, כי קשה לי לסמוך עלייה מהבחינה הזו. אני יודעת בוודאות שהיא תסיק מסקנות לא נכונות, אני יודעת בוודאות שהיא תזדעזע, אני יודעת בוודאות שהיא לא תבין אותי, אני יודעת בוודאות שהיא תזיק מאשר תרפא.
רכישת האמון אצלי בדרך כלל נרכשת לאחר המון זמן, או מהיכרות ראשונה, כמו קליק- כימיה שכזו, שפשוט גורמת לך לסמוך על הבן אדם.
היא לא באמת טובה בתור פסיכולוגית, אבל היא עוזרת לי להבין דברים על עצמי.
מטרת הפוסט הייתה לומר שבכללי- אני אדם קליל וכייפי.
למרות אהבתי הגדולה לשיחות עמוקות על נושאים מעניינים ומרתקים והרתיעה שלי משיחות חולין, אני אדם מאוד חברותי.
אני מופנמת- אבל לא ביישנית.
ספונטנית ולא אחראית בעליל- בדיוק אני.
מפונקת... נתון לויכוח.
לוקחת את רוב הדברים בקלילות ובגישה חיובית, אינטיליגנטית ונחמדה ב98% מהזמן.
אינטלקטואלית.
חייכנית.
עייפה.
הולכת לישון.
לילה טוב. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
stokyDani