Give me a star to reach for

הבטחתי לעצמי שאת השנה הזאת אני אהפוך לשנה שיהיה קשה לשכוח, אבל גם קשה לעשות את זה.

אני זוכרת שעוד ביסודי, כיתה ו', לא היה לי את השאיפות שיש לי עכשיו. באותה שנה רציתי להצליח בלימודים, היה לי כל כך חשוב להצליח בלימודים שהשאיפה שלי הייתה גם להצליח בחיים ולהיות משהו מכובד.. משהו שמראה שכן השקעתי בלימודים את כל כולי. עכשיו יש לי שאיפות אחרות לגמריי.

אני זוכרת ששנה אחריי זה, התחלתי להבין שזה לא בדיוק השאיפה היחידה שלי.. אומנם אני רוצה להצליח בחיים, לעבוד בעבודה טובה ולחיות בעתיד טוב יותר, בכללי, להיות עם מצב כלכלי טוב ולא כמו עכשיו. אני זוכרת שגם דיברתי על 'לשנות את העולם' ושטויות למניהן, הייתי ממש משוגעת שפשוט חשבתי שאני באמת יכולה לשנות דברים בארץ. שאני באמת יכולה לגרום לעתיד להיות יותר טוב, ולא רק לי, אלה להרבה אנשים אחרים.

כמובן שזה סתם אשליה, כי עכשיו הציונים שלי לא משהו אז הקטע של לשנות את העולם עוד נורא רחוק ואפילו בגדר אשליה.

יש לי כל כך הרבה רצונות ודברים שאני רוצה להגיע אליהם, אבל אני בקושי מאמינה שאני מסוגלת לעשות אותם. 

נאלצתי לזחול מהמיטה בכוח כדי לא להיתקע שם כל היום, הרגשתי כמו חתול שמן ומנומנם שלא עושה שום דבר עם חייו חוץ מלישון ולאכול.

ואז, כמובן, הכתה בי האמת הכואבת שיש לי כל כך הרבה דברים לעשות היום ואיין לי כוח לשום דבר מזה. 

בוקר טוב -,-

מכל הימים יש לי את הדבר המטומטם הזה שהבית ספר החליט שחייב לבוא אליו. 

יש לי עוד מלא שיעורים לעשות (באנגלית! לא! למה??!) ואני חייבת להיות מוכנה בארבע ועשרים. יאיי )':

הרצאה מטומטמת מפגרת *** ***** ******!

איי לאב יו וורלד :')