אז כיתה י' .. מעורבות אישית .. ולמרות שמחייבים תלמידים לעשות את זה אני עושה את זה ברצון .. 

אבל חצי שנה ישבתי בשילוב ידיים.. לא יודעת לאן ללכת.. ואיפה להתנדב..

חשבתי איפה אני יוכל לעזור הכי הרבה.. איפה אני יצליח לתת הכי הרבה מעצמי..

בכל זאת.. זאת אחת מהמטרות שלי השנה.. 

ויש לי חברה שחונכת ב"כנפיים של קרמבו" ואחרי כל פעולה היא תמיד מספרת לי על כמה זה מדהים ושהילדים מקסימים..

למי שלא יודע "כנפיים של קרמבו" זה מין תנועת נוער לצעירים עם צרכים מיוחדים..

אז חשבתי על זה.. ואמרתי לה שלפעולה הבאה אני יבוא איתה.. לראות איך זה .. להתרשם.. לראות אם אני יוכל להשתלב.. 

כשהגענו כמובן לא הכרתי שם כמעט אף אחד מהחונכים.. 

והיה לי גם קשה לפנות אליהם.. חרדת חברה מעצבנת..

ניסיתי להראות ביטחון.. לחייך.. להגיד שלום.. אבל מבפנים התפוצצתי..

אבל לאט לאט הרגשתי יותר נוח עם זה.. התחברתי לכמה מהם.. נחמדים בסך הכל ^^

אבל אני רוצה לדבר על ילדה מקסימה.. 

אני אומנם לא החונכת שלה אבל ילדה שאני מכירה כן וזה עזר לי להרגיש טיפה יותר שייכת שם בין כולם.. 

והיא אנרגטית .. וחייכנית..

אין לי מילים לתאר איזה כיף היה לי איתה.. איזה כיף היה לי לשחק איתה ולרוץ איתה.. להחזיק לה את היד כשהיא הושיטה לי אותה..

וכשהפעולה נגמרה והיא עזבה עם חיוך רחב על הפנים לא יכלתי שלא לחייך בעצמי.. 

הלכתי לאחראית ונרשמתי מיד.

זה מקום מדהים!!! 

ידעתי את זה קודם אבל לא ידעתי שזה ממש עד כדי כך.. אם הייתי יודעת הייתי הולכת לשם מזמן.. 

לראות ילדים שקצת קשה להם.. ילדים שצריכים עזרה כזו או אחרת.. פשוט נהנים וצוחקים ומחייכים.. רציתי לבכות מאושר.. 

הבנתי ששם אני צריכה להיות.. שם אני יוכל לתת את כל כולי.. גם לעזור וגם להרגיש שלמה עם עצמי.. 

אני לא יכולה לחכות לשבוע הבא כדי ללכת לשם שוב.. D: