לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

We are mentally il,we are lairs-becase we make other people think that we are normal/


love is tow hearts beating us one!

כינוי:  משוגעת בהכחשה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2013

רבקה סולד


אני -
רבקה סולד.
רווקה,
22,
מזל דגים.
נולדתי בדיוק כששבתאי זז בפעם החמישית .
ע''פ הכוכבים לעולם לא אתחתן,
ע''פ השמש יהיו לי 6 ילדים, 
וע''פ הירח יהיה לי קבר מפואר.
סגנון הכתב שלי חושף נפש עמוקה ומלאת סתירות שלעולם לא יולבנו.
דרך שתיית הקפה שלי מגלה שהארון מלא הבלגן שלי הוא אינו חטאי היחיד,
והעדפה שלי למרק ירקות על פני פטריות ,מקבילה לבררנות שלי כלפי בני זוג .
קמטי כף היד שלי ,מתארים חיים ארוכים מלאי סכנות ,קו אהבה ארוך ומפותל אשר בסופו נקודת חן שהמשמעות היחידה שיכולה להיות לה היא מוות מחריד ונורא.
קו האושר קצר וחמקמק,והכאב גדול ותהומי.
כשהייתי בת 5 הוריי מתו,בגיל 6 גורשתי  מבית היתומים ובגיל 7 אימצה אותי אליה קבוצת סיאנס מתחילה.
בגיל 9 התחלתי לעבוד.
אנשים אומרים שעלינו לקבל את האחר,לא?!
אז זה מה שעשיתי רוב חיי.
קיבלתי,במלא המובן המילולי- פיזי את האחר,ממש ,ואל תוך גופי.
כלומר-את נשמתו.
הייתי,מה שנקרא -
גופת סיאנס.
אתם יודעים מה זה גופת סיאנס?לא?!וודאי שלא,אינכם 'ברי המזל' שנכוו מליקוי החמה ב2002.
גופת סיאנס היא מקור הקישור בין עולם החיים למתים.

אני-
רבקה סולד.
אבל אני הנני גם חלק מנשמתה של ברתה מונד,וחלק מנשמתו של אריק שנאור ,אמנדה  ,רוי ,ואנריקה ואלכס, וסתיו ,וסמדרית, ואליזבת ,ומרתה ,וחמוטל,ושניר, ואנריק, ושמעון, ואביגיל ,ושמחה ,ושי ,ורון ,וזית ונוגה ,ותמר ,ואחינועם, ויוסף ו,כפיר ,וטל,ורינה ,וישראל ,ומיכל ,ואייל ,ואלון ,ואופיר,ולורל, ומורלי ,ומנחם ואברהם, וכוכבית, ושושנה ,ומרים, וחשמונאי ו,הילל,ומוריס, וצלופחיד ו,יהושוע,ועמיחי .
כ45 פיצולים לנשמת הדגים שלי.
כשתראו אותי אולי קצת תיבהלו ,
תבינו,קצת קשה לשרוד את כל מעברי הנשמות הללו.

אני-
רבקה סולד.
תזכרו את השם כשתדליקו נר נשמה לאחד מ 45 הפיצולים שלי .
כי אתם מבינים,
קצת קשה לזכור את עצמך כשאתה חי בין מתים,
במיוחד כשהחיים מאחלים לך רק מוות ...
אז אני,
רבקה סולד,
התאבדתי. וזוהי-
צוואתי.



http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=13705000



 

נכתב על ידי משוגעת בהכחשה , 20/3/2013 21:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דוקטור סמית'


אתה מסתכל עליי ,ככה 
מהצד.
עם המבט המחוכם הזה שלך.
אז אין לי אפשרות להגיב לך 
עכשיו ,
      דוקטור סמית'.

אתה בוחן אותי ,ככה ,במבט
שגורם לי להרגיש קצת רע עם עצמי .
אז רק שתדע לך -
         דוקטור סמית' -

שאתה קצת מפחיד אותי -
        דוקטור סמית'
 ואולי זה אתה ,זה שבעצם המשוגע .
אתה קצת חכם מדי - דוקטור סמית'
ואולי פה טמונה הבעיה.

כי אין לי עוד כוח - דוקטור סמית' 
אז תפסיק כבר לבהות בי ,כך ,כל הזמן 
כי נגמר לי הזמן, דוקטור סמית' 
ועכשיו,מתמיד-
מאוחר.


אז תשמע-
     דוקטור סמית' 
זה נכון שאתה רק ,
      עוד בובה .
אבל אני לפחות,
די בטוחה,
שאתה אמיתי -
      דוקטור סמית'.
ולא כמו כולם -
המצאה .
            
נכתב על ידי משוגעת בהכחשה , 17/3/2013 14:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסוד


קראתי עכשיו את ה''סוד '' ,אז אני בנסיון להישאר כמה שיותר זמן באנרגיות חיוביות .
נראה שדווקא עכשיו זה קשה מתמיד.

אני גרועה בניווט,אין לי את החוש הזה שמתמצא בדרכים ואני אצליח להיעלם בכל מקום.
הייתי צריכה להגיע לבקר את סבא וסבתא לפני הלימודים ,כי השיפוצים שלידם הורגים אותם מיום ליום .
יצא שנסעתי בקו שמעולם לפני כן לא נסעתי,
הייתי אחראית ,ביקשתי מהנהג ומעוד כמה  אנשים שנראו נחמדים ,הנחיות..אבל כמובן ש-הגעתי בדיוק למקום ההפוך.
הספקתי עוד לראות את הסבא המסכן שלי ממשיך ,כמו תמיד בשנה האחרונה,לשבת בכורסה שלו,עם המכשיר שמיעה לידו ,לבהות בתקרה ולחכות למוות.

האוטובוס שלי לאוניברסיטה נפגע בתאונה,כל המראה נשברה והנהג לא היה יכול להמשיך בנסיעה .
בעודי מתלבטת אם להפקיר גורלי  לאינטואיציה,ולמצוא את הדרך לבד,כדי לא לאחר -מישהי שעמדה  מאחורי באוטובוס ,שהיה כמובן מפוצץ מאנשים-התחילה לדבר איתי על  השער שלי,באיזה קרם אני משתמשת (כעת אני יכולה להכריז בגאווה שנגמלתי מקרמים לעולמים)!,איך אני שומרת על העור פנים שלי ועוד שטויות כאלה שגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי ו...לפספס את התחנה.
אני בטוחה שלא נראיתי משהו כשרצתי  עם התיק שלי,מנסה לא למעוך תוך כדי את העוגיות שסבתא טרחה למענן לכבודי,לא להיתקע באנשים (אופס..) ,עם הנעליים שאני פשוט כבר חייבת לזרוק.
הגעתי באיחור,דווקא להרצאה עם המרצה החדשה והקשוחה,אני אדומה לחלוטין -בעיקר ממבוכה- ויושבת בצד ,במקום האחרון והגרוע ביותר שנשאר ,קצת המומה.
ה''סוד'' אומר מחשבות חיוביות?!

אין סיכוי שאני ממשיכה לסמוך על אנשים.

נ.ב- קיבלתי היום את הציונים לקורס.
93?
גאה.

נכתב על ידי משוגעת בהכחשה , 15/3/2013 00:09  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למשוגעת בהכחשה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על משוגעת בהכחשה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)