הוא צפה בשקיעה, ואני צפיתי בו.

מוצץ מקטרת עשנה ועתיקה היה.

התקרבתי, והנחתי את התרמיל לידו.

ההרים הביטו בי בעודי מביטה עליו

"מה שמך, ביתי?"

סיפרתי לו שאני מטיילת. מחפשת מנוח.

"ובכן, אני בטוח שאם תסתכלי על עצמך, תמצאי."

שאלתי לשמו.

"ואינמוינן," הוא ענה.

מצחיק. שכחתי לגמרי שאני בפינלנד.