היי,

אני בת 19,

אני בגובה 1.44

עדינה ורכה כמו פרח.
והאישיות שלי מתחלקת לשתי ישויות:

מי שאני בשביל העולם,

ומי שאני בשבילו.

בעיני העולם אני הילדה-אישה הזו

שלא ממש יכולה לזוז הרבה

וצריכה לשמור את התשוקות שלה חבויות בפנים.

ככה זה כשיושבים על כסא גלגלים-

פתאום אין ליבידו, אין חוצפה ואין רצון במגע אנושי.

ובשבילו? בשבילו

אני זונה.

אני זונה קטנה

שתעשה הכל בשביל לזכות

בפריווילגיה לגעת בו ובעצמי

(כמובן שהרצון שלי שני בתור).

וכן, הוא מקשיב לי.

כן, הוא נפלא.

כן, אני שמחה.

אבל ביום יום

שתי הישויות מתנגשות

וזה מכאיב לי.

הלוואי ויכולתי למצוא

את האיזון.