נתקלתי בקליפ הזה שוב, ונזכרתי בביקורת שכתבתי אז, אחרי שצפיתי בסרט. אשתף כאן.

"בתור אדם נכה, אני מודעת לתלות. חייתי אותה, נשמתי אותה.
לא לסמוך על עצמך, כי אי אפשר.
כי איך?
לסמוך על מילה והחלטה של מישהו אחר כי "זה מה שטוב בשבילך," ואפילו אם לא- מי יקשיב לך? הם יודעים יותר טוב! לא?
אין ספק שהסרט הזה היה בעיטה בבטן בשבילי...
המשחק יוצא מן הכלל. דאנה איבגי מצליחה להעביר את המחוות הקטנות שעשיתי, (מסיבות אחרות כמובן), חוויתי ו\או ראיתי מהצד בצורה אמינה עד כדי לא-מציאותית, ומענגת.
למרות שהוא קורע לגזרים, פורץ גבולות, נוקב וקשה באופן לא יאומן- הוא גאווה לקולנוע הישראלי. משמעותי, אמיתי, לא מתבייש לחשוף פצעים פתוחים.
בעיניי זו יצירת מופת מדהימה. זה קולנוע.
רוצו לראות, אתם.ן חייבים.ות. הוא משאיר חותם המון זמן, וישנה את נקודת המבט שלכם.
הרגשתי שדיברו בשבילי וכל מה שהרגשתי בבסיסו הועבר בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות.
נפלא." 

***

כואב לי קצת בפנים עכשיו.