לפעמים אני נעלם

כי אני לא רוצה להיות 

בכלל 

ומדמיין איך יהיה לקחת

סמים משני תודעה.

להרגיש כמו שאליס הרגישה

באותו יום 

על הספסל

בלי ספר

או כלום

ופשוט לדעוך

כמו נר.

אז אני נעלם,

בחיי שלא התכוונתי לפגוע.

אני נעלם

כי לפרוק כבר לא עוזר

ולנשום קשה 

ולאונן כבר לא

מועיל כלל.

אני פשוט דועך.

אבל אני אוהב יותר מדי אנשים 

מכדי לפרוש עכשיו או בכוחות עצמי ככלל.