בשעות כאלה, אני רוצה שיחנקו אותי קצת.

ואז עוצרת ונזכרת שלפעמים קיוויתי שזה יכול להיות נפלא.

באמת.

אחר כך אני חושבת על שני זוגות עיניים,

של שני אנשים שונים 

ודומים במובנים מעטים ומהותיים.

נזכרת באיש של העבר ובאיש של ההווה.

שני אנשים שונים,

והו, כה דומים.

לכל איש יש סיפור,

שהובילו לשם.

ובזמן שהמחשבה הזו צפה בי,

אני נרדמת.