תמיד רציתי ללכת לאייקון, אני נהנה מלפגוש אנשים נחמדים, בעיקר כאלה שיש לי איתם תחומי עניין משותפים.

והשנה אני סוף סוף יכול ללכת, אבל יש חשש.

יש חשש, כי למרות שאני סוף סוף יכול ללכת (המורה שלי לשעבר מרצה בכנס, בן זוגי עובד בכנס. מקסים, לא?)-

יש שני אנשים שאני חושש לפגוש.

על שניהם כתבתי כאן בעבר.

הוא- היה אדוני עד... לא ממש מזמן. אף פעם לא נפגשנו, אף פעם לא שמעתי את קולו. הבטן שלי מתהפכת שוב. פרפרים.

היא- הציגה לי את הפן הפסיכולוגי של הבדס"מ באופן שגרם לי לראותו כמו שהוא באמת, ולהתאהב בו.

והיא מאוהבת בי.

היא מאוהבת בי ויש לי חבר.

ואני מפחד ממנה קצת, אני מודה. ממש קצת, אבל... מספיק כדי לשקשק מעט.

היא נחמדה מאוד, אני פשוט... חושש.

התקשרתי לבן זוגי, והוא הרגיע אותי.

אבל עדיין, מפחיד.

מאוד.

(עריכה: אם הייתם רוצים לפגוש אותי, תגידו לי.)