"נחמה היא זמנית, בנים יהיו בנים, בנות יהיו בנות."

המשפט הזה התנגן לי בראש כל היום. וזה מצחיק אותי, כי הוא לא נכון.

הוא שווה ערך למשפט "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בורות היא כוח."

מלחמה אינה שלום. שלום הוא הפסקת אש.

חירות ועבדות...

 ישנה עבדות כואבת,

ומנגד ישנה עבדות מתוקה מאוד.

תלוי איך מסתכלים על זה.

בורות היא לא כוח, ידע הוא כוח.

בורות היא מגן, והגיע הזמן שנשיל אותו.

א' באה מירושלים כדי להוציא אותי מהמיטה.

"בנים לא יהיו בנים, אתה תראה שיבוא מישהו שיגרום לך להבין."

ואז היא אמרה, "אוכל הוא נחמה. אנחנו צריכים אוכל."

אז אכלנו.

היה נחמד.

היא סיפרה לי על העבודה שלה. סיפורים מצחיקים, יש לה, לא'. הם גורמים לי להרגיש.

ואז היא הייתה עייפה, אז ישבנו על ספסל, מול המזרקה בכיכר,

והיא הניחה את ראשה על ברכיי, ונרדמה.

הרגשתי שוב במין שלמות מרגיעה, כאילו העולם התייצב.

ניו זילנד, 1969. קרדיט

הו, ומחר אני מסתפר.