אני לא זוכרת לפני כמה זמן נפטרת, אבל אני זוכרת איך הודיעו לי.

הודיעו לי בטלפון.

אני חושבת על זה שיכולת להיות בת 19 היום. על איך החברים שלך הכינו לך פינת זיכרון בבית הספר. דרכים מוזרות יש לבני אדם להתאבל.

בכיתי כשהודיעו לי, ומאז לא בכיתי יותר. אבל היום בכיתי. חשבתי על זה שלא יכולתי להיות בחברתך בפעם האחרונה, כי כבר סיימתי תיכון, ואת לא סיימת.

מיד אחר כך חשבתי על מה שיקרה אם אראה אותך שוב. ועל איך שפרופיל הפייסבוק שלך מוצף הספדים ותמונות של הילדה שהיית. בליל מחשבות מעורפלות.

אני שונאת ימי הולדת של אנשים מתים, בעיקר כשהכרתי את האנשים המתים האלה, וכל רגע בהם נעים בערך כמו מגע ברזל מלובן על העור, ומעודן בערך כמו קפיצה אל מוות בטוח מהגג של עזריאלי.

יום הולדת שמח, קטנה.