השנה יום ההולדת שלי הגיע ממש ממש קרוב לפסח, בדיוק כמו הראשון שבהם.

ככל שהם עוברים אני מרגישה שעבר זמני, בעיקר כששואלים אותי אם אפשר ליצור איתי קשר באינסטוש (מה זה אינסטגרם, ואיך הוא עובד? מה קרה לדוא"ל הישן והטוב, שצוחקים כשאני מציעה להתכתב דרכו?)

ככל שאני מכירה יותר בני 19, אני מבינה שהפער ביני לבינם הוא עצום. ודווקא בגלל שהוא לא גדול, אני מתמלאת צער ותהיות.

ככל שאני מתקדמת בהכשרה שלי אני מרגישה מבוגרת יותר, שהרי תכף תהיה לי תעודה, מקצוע של ממש ועבודה "של גדולים". עבודה שאף אחד לא יודע על קיומה, או על הביקוש העצום שלה בשוק.

אבל השנה יום ההולדת שלי הגיע ממש ממש קרוב לפסח, בדיוק כמו הראשון שבהם, וזה גרם לי להרגיש כאילו רק נולדתי.