בשבוע האחרון ראיתי שוב את:

הסימנים הכחולים על פנים הזרוע,

מאחורי הירך,

הכוויה שם.

גיליתי את:

הכתם האדום על הבטן.

השריטות על הצוואר.

הכתם האדום בין עצמות הבריח,

ומסתבר שהפצע שנפתח בכף הרגל הגליד כליל.

הבנתי שאני מתגעגעת לכאב הפיזי.

נזכרתי איך נרעדתי קצת כשהוא ליטף את הצלקת,

ואת הכוויה שמתקרבת לבטן.

קצת.

אני נקרעת,

קצת.

זיין אותי כמו שאתה מזיין את אשתך.

בעצם, זיין אותי כמו שהיית רוצה לזיין את אשתך.

הבתולין שלי מוערכים יתר על המידה.

קח ממני הכל, תתחיל מאפס.

קח את האוויר שלי ממני.

תתגרה בי,

תראה לי שגם מה שחשבתי שהוא שלי

לא שלי בלי אישור ממך.

תראה לי מה ערכה של נשימה;

מה ערכו של חינוך,

של ענישה.

מה ערכו של ליטוף

על עור אדום ומגורה,

על כפלי עור ובשר מגורים

שייפתחו כמו עלי כותרת

בתגובה אלייך.

למד אותי לציית לך.

ללטף את הזין שלך בלשוני על פי דרישה שקטה והחלטית.

תגיד שאני ילדה טובה.

זה כל מה שאני מבקשת.

אני סקרנית לדעת 

דברים שלא ידעתי.

מתאווה לטעום

טעמים שלא טעמתי.

לטייל במחוזות 

שעוד לא הכרתי,

כי

אף אחד לא העיז

לקחת אותי אליהם.