מחפש צרות

כשהכל לא הולך, כשאני לבד, כשהתמריץ שלי אוזל לפני שהוא מתחיל, כשאני חוזר לדבר איתך, כשאני לא מזיז את הציפורן לשום כיוון חיובי, כשאין לי כוח להיות נחמד, כשאני לא מצליח לישון כבר שלושה ימים...

אני שואל את עצמי, כמו ששאלתי לפני שנתיים ומאז חשבתי שדברים השתנו - מה הטעם. מה יש לי, בעצם, שמחזיק אותי כאן. האם אני יכול לעשות משהו בנידון. והתשובה היא כן, אני יכול. האם אני עושה משהו בנידון? לא.  וכאן מתחילה הבעיה. אני פסל, נציב מלח, אני שונא את זה, ואת האופי המחורבן שלי. אני כבר לא ילד, לעזאזל, אז מספיק עם זה...