מחפש צרות

זה תמיד קורה באמצע הקרייסיס, או מעט אחריו. זה תמיד קורה מיד אחרי ההתפרקות הגדולה, מיד אחרי חוסר האונים, שאלוהים מציג לי מראות נוראים של אנשים ששפר מזלם קצת פחות, כאילו מנער אותי, מחזיר אותי למציאות...

רק נשאר להיכנס לפרופורציה, להבין שלא הכל כל כך נורא. חשוב לזכור לא רק שתמיד יש גרוע יותר, אלא שיש טוב. ורוב הזמן אני מצליח, או לפחות נדמה לי שאני מצליח. אבל כל כך קל לי לחזור למקומות נוראים, במיוחד בשגרה חסרת כל ריגוש. כאילו, אפשר היה לחשוב, שדווקא במקום הגרוע ביותר אני מחפש אותו...