מזמן לא הייתי פה, לא רק בבלוג, אלא בכלל בישרא, ליתר דיוק לא הייתי פה 22 ימים.
אני אכתוב שני מיקרים שקרו בחודש האחרון, אחד בנושא מוות, למרות שהדבר היחידי שמת הוא הנשמה שלי, ואהבה, אהבה דפוקה שרק אני מסוגלת אליה.
אם מישהו לא רוצה לשמוע על קטע אחד, שידלג לפסקה השניה.
~מוות~
זה מתחיל בוולנטין... יותר נכון יום לפני.
החבר הכי טוב שלי ניתק איתי קשר, זה קרה לפני חודשיים.
ונוצר מצב שאין לי אפשרות ליצור איתו קשר, אלא רק בסקייפ, שחודשיים שלמים הסקייפ היה על מצב 'בלתי נראה' מהצד שלו.
סבלתי, כאבתי, חשבתי שהתגברתי.
יום לפני ולנטין, הבחור התחבר, שלח לי הודעה שהוא חייב לדבר איתי, והתחנן שאני אתחבר.
לצערי לא הייתי בבית.
והוא שכח להתנתק מהסקייפ, הוא אף פעם לא עשה זאת.
הלילה עבר, והגיע חג האהבה.
קבעתי עם האקסית, לחזור רק לערב אחד.
אני ממש אוהבת את הבחורה הזאת, אבל נמשכנו רק לעצב אחת של השניה, אז העדפנו להפרד כזוג אבל לשמור על קשר.
קבענו לילה ממש כייפי.
אבל הגיע הצהריים, והסתכלתי על הסקייפ.
הסימן עדיין היה ירוק ליד שם החבר הכי טוב, אחרי חודשיים של סימן לבן.
חשבתי שהריאות שלי הולכות להתפוצץ מרוב כאב.
ואז... עשיתי את זה.
המעשה הכי טיפשי שיכולתי לעשות.
חשבתי שהוא הולך להתחבר בוולנטין, בשבילי.
הידיים שלי רעדו בזמן שהתקשרתי לאקסית וביטלתי.
היא אמרה שהיא מבינה את המצב שלי ואת מה שאני מרגישה, אבל בלב היא כנראה רצתה שאני אשרף, היא שונאת אותי...
אבל הגעגוע היה חזק מדי.
אז ביליתי את הוולנטין בציפיה לבחור, שיתחבר, שיכתוב שוב את מספר הפלאפון שלו על המסך, שיגיד שאוהב אותי ושיחייך.
אבל הוא לא היה שם.
וחלפו שבועיים.
והסימן עדיין ירוק.
אבל הוא לא היה מחובר.
זה נקרא קארמה-סוטרה, כשהגורל דופק אותך מכל כיוון.
ואני פשוט שונאת את עצמי שעשיתי את זה.
שנישברתי.
שחיכיתי.
שבגדתי בחברה.
הוולנטין הכי גרוע שהיה לי עד עכשיו.
ויש לי תחושה שאני אזכור אותו עוד הרבה זמן.
~אהבה~
יש לי קטע מפגר, או שאני נמשכת בטירוף לאדם כלשהו, או שיש לי סלידה נוראית ממנו.
ל90% מהאנשים יש לי סלידה נוראית.
אבל לפני כמה חודשים שוטטתי בישרא, והכרתי בחור.
נמשכתי אליו, רציתי לדבר איתו שעות, להכיר אותו.
קראתי כל פוסט ופוסט שלו.
הוא מזכיר לי את עצמי ומישהו מושלם בשבילי.
הוא אדם שבור, אני אוהבת אנשים כאלה.
הוא עובר הרבה דברים, ומסיבה מוזרה רציתי שהוא ידבר על הדברים האלה איתי.
נוצר בי רצון עז להיות החברה הכי טובה שלו, ושהוא יהיה האדם הכי קרוב לי.
לא בקטע רומנטי.
ואין לי מושג למה, אבל זאת עובדה.
והתחלנו לדבר בבלוג שלו.
כמה הודעות פה וכמה שם.
אבל הוא לא הביא לי את המייל שלו, וגם בחיים לא יביא.
התביישתי לשאול למה בבלוג פתוח.
אבל אני מרגישה חיבור עצום לבחור הזה, וזה לא עבר אחרי כמה חודשים.
אבל לא, לא בא לי להיות איתו בזוגיות, רק חברים.
והוא לא רוצה אותי.
שונאת את עצמי.
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Undertaker