אז את חול המועד העברתי בכנרת עם חברות 
ואלה כמה מהדברים שעברנו שם.. :
- נדחפנו לאוטובוסים כמו חבורת בהמות
- הלכנו לכיוון ההפוך מהחוף כמו מפגרות ואז חזרנו בהליכת בושה
- הגענו לחוף ואמרו לנו שהוא מלא ושאין החזר כספי אם לא נמצא מקום, לקחנו סיכון, מצאנו מקום!
- פרחה מטומטמת חירטטה לנו שהם שמרו את המקום
- עברנו לחלק אחר בקצה של החוף מלא בברחשים ויתושים
- בנינו את האוהל (מי היה מאמין שנצליח)
- מצאנו מקום יותר טוב בקצה השני של החוף
- פירקנו את האוהל
- העברנו הכל לקצה השני
- הטריד אותי אבא לילדים
- בנינו את האוהל מחדש
- שכחנו חפצים מחוץ לאוהל
- גנבו לנו שק שינה
- נכנסו למים ולא לקחה דקה עד שהבנו שכואב מדי ללכת בים ושהכל בוצי במרקם של חרא
- מסקנה: בלי מזרן אין מה לעשות במים
- ניסינו את המגלשות מים, פעם אחת, ואז הן בדיוק נסגרו.
- הטבח במקום גילה לנו על מקום עם שקעים (כי כל הערסים תפסו את כל השקעים עם ההגברה שלהם!), העברנו שם חצי מהזמן טענו את הפלאפון ושיחקנו קלפים כמו כאפות
- גילינו חלק ליד ההטענה ששמו בו שירי רגאיי מדהימים! שיירבו אנשים כאלו
- שברתי את השמירת כשרות לפסח, מחוסר במזון ומהעובדה שהיה BBB ליד המקום ואי אפשר להגיד לא ל220 גרם של אושר!
- השתכרנו
- היה חם מדי
- יותר מדי ציצים נחשפו באוהל אחד קטן
- חברה נעלמה לכל הלילה ודאגתי כמו איזה אמא
- היינו בטוחות שעלינו על זהויות הגנבים
- מה שהוביל לזה שמצאנו את עצמנו שוכבות באוהל סגור מנסות לגרום להם לחשוב שהוא ריק מאנשים, ולתפוס אותם על חם כמו באיזה תכנית בילוש
- אנסנו בנים במבט
- דפקתי את הראש במעקה כמו מפגרת
- חזרנו ברכבת
- התחרמנתי מדי מחתיך אחד שישב איתי בקרון. אם רק לא הייתי אחרי טיול ונראית כמו הצרות שלו
- שכחנו לרדת בתחנה וכמעט מצאנו את עצמנו בקצה השני של המדינה
- אמא רוסייה בהתה בי כאילו היא מתה לרצוח אותי
- התיישב מולי ערבי שבהה לי בציצי. לפחות תעשה את זה לא בולט
- חזרתי הבייתה ופגשתי ברחוב את כל העולם ואשתו. סעמק
ועוד ועוד ועוד..
אז אולי רבנו על שטויות, ואולי אפילו שנאנו אחת את השניה פה ושם.
אבל לא לא יכולה לחשוב על אנשים אחרים שהייתי רוצה לחוות איתם את כל זה:)
לפעמים אני שוכחת כמה אני ברת מזל שיש לי אותן, ושהן מקבלות אותי כמו שאני, עם כל הפגמים והצדדים הפחות טובים שלי.
ועכשיו, אחרי חוסר שעות שינה ענקי,
לישון!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again