Don’t feel no pain just smile back

לפעמים באמת נמאס לי שאני אשמה. כי אני לא. יש לי רצון משלי, ויש לי את הבחירה מתי ועל מה לדבר עם אחיות שלי, אז כשהם חושבות שאת מציקה שאת כמעט מכריחה אותי לדבר איתן באותו רגע כשזה לא הזמן מבחינתי, ועוד על נושא שאני בכלל לא רוצה לדבר איתן - זאת לא אשמתי! וזה לא פייר מצידך לגרום לי להרגיש שכן! אני לא מיס פרפקט, אני מודעת לזה, ובמיוחד אני לא מיס פרפקט שלך. לא מה שאת רוצה שאני אהיה, תקבלי אותי ככה וזהו

יש מצב שאני גם סתם קצת ריגשי. מצאתי את עצמי אתמול יושבת מוקפת בחברות וכל כך מנותקת מכל מה שקורה מסביבי. הייתי עסוקה בלחשוב על אחותי, ועל אובדן, על מוות, ועל כמה שהייתי רוצה שהיא תהיה חלק מהחיים שלי עכשיו, כשאני כבר לא ילדה קטנה ומפגרת. אבל היא נפטרה כשהייתי בת 12, וזה לא שיש לי מה לעשות עם זה..

יותר מהכל, הסתובבה לי בראש המחשבה על זה שלא הספקתי לבקש ממנה סליחה. על הכל.

עד גיל 12 הייתי ילדה די מציקה, בלי הרבה התחשבות בזולת.. או לפחות רוב הזמן.

אני יודעת שפגעתי בה ובכל זאת היינו חברות הכי טובות, אחיות בקשר ממש טוב. אבל בדיוק יום לפני שהיא נפטרה דפקתי קטע מסריח וחשבתי רק על עצמי..

היא אושפזה במקום כזה של חולים סופניים (מה שנודע לנו רק לאחר שהיא נפטרה), וזו כבר הייתה מעין שגרה לסיים בית ספר ושההורים אוספים אותי ישר מהבית ספר ונוסעים למקום הזה, עד הלילה. 

ביום ההוא, הייתי עייפה ואני זוכרת שדחפתי את ההורים ללכת הבייתה, ובנוסף הפגנתי רגשות של שימחה כשהם נענו לתחנונים שלי ועפנו משם.

כמו טיפשה, ידעתי שהיא שומעת אותי, ידעתי שהיא רואה את זה, ידעתי שזה בטוח פוגע בה שאני מתה לעוף משם וללכת הבייתה, להשאיר אותה שם עם אמא או אבא.

מה שלא ידעתי, זה שזאת הפעם האחרונה שאני אזכה לראות אותה בין החיים. מה שלא ידעתי, זה שיום אחרי הנסיעה כבר לא תהיה שגרתית, היא תהיה בהולה, נסיעה מלאת חשש, ופחד. שאני ארגיש באוויר שזה נגמר. שאני אגיע לחדר ההוא, במקום ההוא, ואת כבר תהיי קרה

שאני אגע לך ביד ואחזיק אותה חזק

ואת לא תוכלי להחזיק את שלי.

אכלתי את עצמי מבפנים די הרבה זמן על ההתנהגות החרא שלי, שמעתי הרבה מההורים "היית ילדה", ושאני לא צריכה להיות קשה עם עצמי ולאכול את עצמי על זה.

הייתי בטוחה שכבר הצלחתי לשחרר, לקבל את זה ואת כל מה שהיה.

אתמול הבנתי שלא..

אני מתגעגעת אלייך, אני צריכה את החברה הכי טובה שלי בחזרה..

"im leaving today.." 

כששמתי את הדיסק שאהבת, של כריסטינה אגילרה בנסיעה האחרונה שלנו למקום ההוא, הנסיעה המפחידה ההיא, הנסיעה שאחריה כל החיים שלי השתנו - זה השיר שההופעל במקרה.. תקראו לזה צירוף מקרים, תקראו לזה סימן. אני עד היום לא מבינה את היום ההוא, ואני כנראה גם לעולם לא אצליח להבין