אני לא מצליחה להבין מה הקטע שלך בתור מורה
עד שאת פוגשת תלמידה כמוני, שלמרות משרד החינוך ודרך הלימוד בבית הספר, ולמרות שקשה ולמרות שיש הרבה מקצועות - אוהבת מתמטיקה בטירוף
נהנית לפתור תרגילים, ואשכרה ישבה בבגרות שנה שעברה וחייכה כמו מפגרת כי היא התלהבה מהתרגילים (חננה.
)
עד שאת פוגשת תלמידה כמוני, למה את באה אליי ואומרת לי בפנים שאת בחיים לא תגישי אותי על 100? אני יושבת על ציון מחצית א' של 98 כי כאב לך להעלות לי, ואז שכששמעת ש100 הגשה זאת המטרה שלי, פשוט אמרת לי שאת תתני לי את הציון הזה רק אם אני אקבל 100 ציון מחצית ב'. אבל אם למשל אני אקבל שוב 98, את תגישי אותי על 98.
ירדתי מ5 יחידות ל4 יחידות בידיעה שאני מסוגלת לעשות 5 ובוחרת מעצלנות לרדת ל4 עם הידיעה שאני יכולה להוציא פה 100 סופי. לפחות זה, אחרי שוויתרתי לעצמי.
אבל סעמק, את כלבה ואת יודעת את זה! יש לך את הכוח להעלות לי בכמה נק' ואת רואה כמה בלי להקשיב לך לשיעורים או אפילו לבוא לחצי מהם כי כבר ייאשת אותי עם החוסר אמפתיה שלך ודיכאת אותי ואת האהבה שלי למקצוע, אני מוציאה ציונים ממש גבוהים. נמאס לי שאני תלויה במישהי כמוך, במורה, כדי להגשים מטרה שאני יודעת שמגיעה לי ושאני מסוגלת להגיע אליה. מה זה נותן לך?
וזה בדיוק איך משרד החינוך מצליח לדכא את התלמידים. לא רק בדרך הלימוד, לא רק בבגרויות קשות. אלא במורים שנמצאים בתוכו.
וחבל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again