כל בן אדם שהוא לא החלטי כמוני יבין אותי ואת התסכול שלי על זה שאני כזאת.
סעמק, הייתי בטוחה כבר כמה שנים שאני רוצה להיות לוחמת, אבל עכשיו כשלא קיבלתי את התפקיד שאני רוצה, אני כל הזמן עסוקה במחשבות על התפקיד, ועל אם שווה לעשות 3 שנים במקום שאני לא הכי רוצה להיות בו?
בעצם, אם בכלל שווה לי להיות לוחמת.
התחלתי לחשוב על מדריכת חי"ר למשל. זה עדיין קרבי באיזה שהוא מקום, זה שנתיים, זה תנאים יותר טובים, יציאות יותר טובות.
אבל כבר יש לי תפקיד, והצבא ישים עליי זין גדול. (וספציפית במקרה הזה זה לא דבר טוב
)
איך הגעתי למצב הזה? אני מתוסכלת ומבואסת.. אני רוצה שהשנים האלו יהיו משמעותיות ומהנות!
הבעיה במדריכת חי"ר היא שאני לא מדהימה מול כיתה, בחיים לא הייתי כל כך טובה בלהעביר שיעור למשל וכד'. אבל אני הולכת לעשות מכינה, ושם בטוח יעבדו איתי על זה... אז אולי אני כן אהיה במצב טוב כשאני אתגייס?
אוח אני שונאת את עצמי על זה שאני משנה את הדעה שלי כל שנייה. הלכתי לשמוע מוזיקה ולשבת בפרצוף חמוץ.