הזמן היחיד שקצת שכחתי מכל מה שקורה איתי במשפחה, כל מה שקורה בתקופה הזאת, זה כשישבנו אתמול כמה שעות באמצע הלילה ופשוט צחקנו, דיברנו על שטויות, וכרגיל איך לא - הרבצת לי, רק שהפעם ממש החזרתי לך ונראלי די הפתעתי אותך כשגילית שאני יודעת להרביץ ואפילו לצאת ממצבים שחשבת שאני לא אצליח לצאת מהם ;)
אבל..
כועסת על עצמי שכשדיברנו על לנסות מערכת יחסים לפני כמה חודשים, השתפנתי. ואחרי זה אפילו התרחקנו לתקופה, יותר נכון אתה התרחקת.
לא היית האביר על הסס הלבן שאני מדמיינת לי בראש. לא היית לגמרי "גבר", לא ידעת איך להתנהג, מה לעשות, או אפילו איך לנשק (מה היה קורה אם לא הייתי יוזמת?), לא יצאת הרבה לרגילה.
אבל כן היית מה שאני בדיוק צריכה עכשיו, אחד שאני יכולה לדבר איתו על הכל ולא לחשוב לפני כל מילה שיוצאת לי מהפה. כן קיבלת אותי אחרי שהכרת אותי קצת יותר לעומק והכרת את כל השריטות שלי והחלקים הפחות טובים אצלי.
ולמרות שכל הסימנים מראים שאולי עוד יש פה צ'אנס למשהו, זה שפתאום החלטת לחזור לקשר, איך שאתה מסתכל עליי, המכות אחד עם השני כמו ילדים קטנים מאוהבים או זה שאנחנו מסוגלים לשבת שעתיים שלוש ושלא ייגמר לנו על מה לדבר ועל מה לצחוק.. אני יודעת שמאוחר מדי. שהאופציה הזאת כבר לא בראש שלך.
אז אני כועסת על עצמי.
כשאני חושבת על זה, אני כותבת יותר מדי פוסטים בזמן האחרון פה. או שאני עוברת תקופה ממש לא פשוטה או שאני סתם חופרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again