גם אני עדיין תוהה איך זה הגיוני, בהתחשב בניגודיות החריפה בין שתי המילים..
מספר דברים הפכו את היום הזה למושלם, ואולי בין היותר כיפים שהיו לי ב"חופש" הזה. קודם כל,בקושי הייתי בבית היום, שזה כבר מדהים, כי אני לא יכולה לראות בית יותר (מרוב המלחמה הזאת אני רואה יותר מדי). דבר שני, נפגשתי עם הרבה אנשים ובערב חגגתי סיום מלווה בBBB והצלחתי לסיים 300 גרם! אני גאה בעצמי
אתמול, לילה קודם, עשיתי לילה לבן בספונטניות עם חברה ומצאנו את עצמנו מורידות טינדר. לא עבר יותר מדי זמן והתמכרנו, חייבת לציין שהיא ברמה קשה יותר (הילדה הצליחה ביום אחד לעבור על כל הארץ. אין לטינדר כבר את מי להציע לה..) והאמת, שעם כל השם הרע שיש לזה, זה די נחמד.
יש לי כבר בסביבות ה60-70 מאצ'ים (ששני הצדדים אוהבים את מה שהם רואים).
בקיצור, הקשר של הטינדר לזה שהיום הזה מושלם, הוא שכמעט כל אחד שעשיתי לו לייק עשה עליי חזרה, וזה היה נחמד להרגיש כוסית ויפה לשם שינוי.. כבר הרבה זמן לא הרגשתי ככה
נהגתי היום המון!! אני חולת נהיגה, אני קצת גבר בקטע הזה, ואני פשוט אוהבת לנהוג. מכורה לזה לגמרי
אבל הדובדבן שבקצפת, מה שהפך את היום הזה להיות היום הכי טוב בעולם, זה שהוא התקשר אליי באמצע היום אחרי ששבועיים הוא בלי פלאפון שם ושיום יום הלב שלי קופץ משמיעה על הרוגים ומהפחד שהוא ביניהם. היום קלטתי כמה אני באמת אוהבת אותו
חוויתי היום כמה רגעים קטנים של אושר, שאפשר להבחין בהם לפי זה שצחקתי עד לרמה של בכי מרוב צחוק
התגעגעתי לזה
אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה גרם ליום הזה להיות כל כך נוראי?
האמת שזה בא בהקשר של הנהיגה. אני נוהגת כבר חצי שנה, ובאמת, באמת, קיבלתי הרבה מחמאות על הנהיגה שלי (ולא ביקשתי או רמזתי! חח) ואני באמת מאמינה בעצמי כשזה מגיע לנהיגה, אבל היום נקלעתי למגרש חנייה כל כך צפוף שהיה בנוי בצורה הכי דפוקה בעולם וחסום בכל כך הרבה מקומות, ומצאתי את עצמי דופקת את האוטו מאחורה בתמרור. התמרור נפל. התמרור נלקח על ידי. התמרור בחצר שלי (סטייה שלי).
כדאי לציין שהתמרור כבר היה כמעט לגמרי מנותק מהמדרכה והיה שנייה מליפול בלי קשר אליי, ואני רק נתתי את הפוש
אבל זה בעצם ה"תאונה" הראשונה שהיתה לי, ובגלל שזה האוטו של אמא, אני ממש מפחדת מהשיחה על זה מחר שאני לא בטוחה שאני אירדם בכלל
אני מפחדת מהמילים "את לא נוהגת יותר באוטו", מפחדת כל כך שמצאתי את עצמי יושבת מקודם אחרי שכבר חזרתי הבייתה וחניתי פה, ונפרדת בקול מהאוטו, מחבקת את ההגה עם דמעות בעיניים (נראלי שזה הזמן לפסיכולוג....)
הסתכלתי מאחורה, ורק התקלף הצבע, אבל עדיין. אני חושבת שהתאונה הזאת קרתה בגלל שפעם ראשונה הסעתי בן באוטו, ואני מאוימת מזה.. בנים תמיד נחשבים כאלה שיודעים לנהוג, מה שגורם לי עוד יותר להילחץ ולהרגיש שאני צריכה להרשים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אני גאה בעצמי
כינוי:
Feel again