בעצם, אין לי פסטיבל אחר שהייתי ושאני יכולה להשוות אליו, אבל הפסטיבל הזה בהחלט הציב רף גבוה!
אזזז... את הפלאפון הצלחתי איך שהוא לאבד שם
מצחיק שמליטר של וודקה שם לא היה לי אפילו ראש, אבל מחצי פחית של בירה קיבלתי אחלה ראש
דמיינו לעצמכם: (ופה נכנס האפקט הזה של חלום שתמיד שומעים בסרטים)
אני, בראש, סווצ'רט עם כיסים פתוחים. מתלבטת מה לעשות עם הפלאפון שנייה לפני שאני נכנסת להופעה של בורגור, וכמו טיפשה מחליטה לשים אותו בכיס של הסווצ'רט. הספיקו לי 5 דקות של סאטלה וקפיצות כדי למשש את עצמי (גרר) ולגלות שהפלאפון כבר לא עליי
הרבה בכי, שעה של חיפושים עם פנס בין רגליים של אנשים (מיותר לציין שחברה שלי מדהימה וגם כשהפצרתי בה לראות את ההופעה ולעזוב את זה היא התעקשה להמשיך לחפש), ולחשוב שכל זה קרה בשעה האחרונה של הפסטיבל
אז כן, טסתי רק עם חברה אחת והרבה הזהירו אותי מזה, כי זה נורא תלות ונורא קשה 24/7 עם אותו בנאדם. אבל, למרות הריבים פה ושם אני באמת לא חושבת שיש בנאדם יותר כיפי שהייתי רוצה לחוות איתו את הפסטיבל הראשון ואת הטיסה הראשונה לבד לחו"ל :)
חשבתי להוסיף תמונות אבל הגו פרו שלי בוגד בי ולא רוצה להעביר לי את התמונות למחשב! (בסביבות ה900. כן.) בעיה כלשהי עם הכרטיס זיכרון שדורש פירמוט כל פעם כשהוא מתחבר למחשב.. אם מישהו מבין בזה אני אשמח לעזרה :)
גו פרו ושק אגרוף, באמת המתנות הכי טובות שיכולתי לבקש ליום הולדת
אז בקרוב אני אעלה פוסט עם כמה תמונות משם, אבל בינתיים (גם כי אני עצלנית) תסתפקו בפוסט שלה - הוא די מצליח להעביר לכם מה עברנו שם, למרות שזה כלום לעומת כל מה שקרה שם 
◄◄◄◄ http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=828585&blogcode=14184235 ►►►►
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again