Don’t feel no pain just smile back

מתי אני ארגיש מספיקה? שוואלה, אני מעניינת ושווה להכיר אותי?

ליד כל הבנות פה אני כלום. כל אחת מהן יותר מגניבה מהשנייה ואני? אני סתם איזה אחת שקצת פתי, עם גו פרו שלמדה פעם בס וMMA..

אני סתם אחת שרוצה שתשימו לב שהיא קיימת בלי שאנסה להתבלט, אחת שרוצה שיאהבו אותה, שיראו אותה באמת

אחת שמסוגלת למצוא את עצמה בין 50 איש

אני רוצה קצת שקט פנימי, קצת להרגיש שייכת ואולי אפילו אהובה.

קשה לי שאני מרגישה שלוחצים עליי להיפתח פה ולחפש בי רגעים מעניינים מהחיים כדי שיגידו 'וואלה, אותה באלי להכיר קצת יותר'..

זה בסדר לרצות דברים כאלה, שאני יודעת שלא יתגשמו? זאת לא פסימיות לדעתי, זאת כבר מודעות למצב..

"הסדק נפער, הגבול כמו מיתר בשמיים

בשנת אלפיים, אני מיותר.. כל יום אותו דבר

אין לי שום כיוון אני שוכב ערום עטוף ברחמים אלוהים

שעות ויש לפעמים, עוברים כל הלילות כל הימים..

איך בשם שמיים

איך כל זה נגמר

ואיך אני לא נקשר בינתיים בשנת אלפיים

אני מיותר. כל יום אותו דבר".